מירי
ראשית – ברוכה הבאה והמון בהצלחה .
שנית, רציתי לומר לך משהו שלמדתי בקבוצה:
התגובה למעשה היא חמורה מהמעשה עצמו כלומר, אל תתעסקי בכך שלא עמדת בפיתוי ואל תייסרי את עצמך על כך תמשיכי בתפריט ותתרכזי בהשגים שלך עד עכשיו.
לי זה נותן כוח בכל פעם שאני מגיעה לקבוצה וכולם מדברים באותה שפה, מקווה שגם לך זה ייתן הרבה כוח ומאחלת לך המון המון הצלחה!!!
בתקווה שעזרתי- דפנה

קודם כל, בהצלחה בתהליך הקסום הזה.
לגבי המסעדה – מה שהיה היה, תסתכלי קדימה ותמשיכי הלאה.
אם בד”כ את יוצאת למסעדות בסופי שבוע – תיערכי בהתאם. אני למדתי להסתדר במסעדות – אם זו ארוחת צהריים אני מזמינה חזה עוף / פרגית ותמיד עם סלט ירקות (בד”כ אני מביאה מהבית פיתה אליס / 2 פר' לחם קל – אותי זה מכניס לפרופורציות).
ובכלל לגבי סופי שבוע – הצעות שלי היא:
1. להתכונן לקראת סוף השבוע – תכיני מאכלים חינמיים (ג'לי תות דיאט; ירקות מוקפציחם; סלטים טעימים; חצילים בתנור והיד עוד נטויה).
2. לעבור את סוף השבוע כל יום ביומו – שישי כשישי ושבת כשבת ולא – שישישבת….
כח את כבר נותנת לעצמך בזה שאת מודעת לקשיים שלך ורוצה(!) לעבור אותם 😉
בהצלחה ושבוע מבורך 🙂

מצטרפת לדבריה של אביגיל – אם את לא תרצי בכך אף אחד לא יוכל באמת לעזור לך.
תחליטי(!) שיש לך את היכולות והרצון האמיתי לעבור את הקשיים האלה בשישי ובשבת – אני מאמינה שאת תצליחי.
גם לי היתה בעיה בסופי שבוע, כל השבוע הייתי פרפקט ובסופי שבוע – הרסתי הכל.
ברגע שהבנתי שהמפתח להצלחה שלי הוא לדעת מה אני באמת רוצה ומה אני מוכנה לעשות בשביל הרצון הזה – הדרך הרבה יותר קלה (גם אם יש נפילות פה ושם – ויש…).
מציעה לך להתכונן לסוף השבוע מבחינת מאכלים חינמיים שאת אוהבת (לא חסר) ובכלל – להכין את הראש ה… הזה שבסוף שבוע אנחנו צריכים להנות ולא להתייסר שחטאנו –
להנות מבחינתי זה להיות מוכנה מבחינת אוכל, לעבור את שישי כשישי ושבת כשבת (ולא שישישבת כיום אחד) ובעיקר לחשוב שכל פעם שאני אומרת “לא” לפיתוי – אני בעצם אומרת כן להצלחה שלי 🙂
בהצלחה :אוהב:

מזדהה איתך באופן מוחלט בכל מילה ובכל תיאור,גם אני עוברת את כל המצבים שתיארת מזה 10

חודשים.אני מודיעה לך שכל העידודים,המשפטים,הציטוטים והשירים למיניהם בפורום ובקבוצה לא

יעזרו לך אם את לא תרצי בכך.ברגע שמגיעים למשקל שנראים בו נהדר ויכולים ללבוש מה שרוצים

ובמידה מאוד קטנה וגורפים מחמאות מכל עבר אז זה משפיע על יכולת השליטה .את חושבת שזהו

עכשיו אני יכולה להרפות אני נראית טוב ומרגישה טוב וזהו זה מספיק עם ההקפדה באכילה אפשר

לגנוב פה חטיף ושם שוקולד ובארוחה לאכול כמות גדולה יותר וככה זה נגרר מטה והקיבה גודלת

שוב ודורשת שוב כמויות גדולות יותר של מזון והשאר ידוע.

אם לא נחזור לפאנטיות ההתחלתית נמשיך להתאכזב הכל תלוי בנו בלבד.

מקווה שתצליחי. :אוהב:

בוקר טוב טאו טאו,
מהיכרות שלי (בעבר הרחוק) עם “שיטת הקיזוזים” אני יכולה להגיד לך בפה מלא שזו בעצם סתם “עבודה בעיניים” שלנו על הגוף שלנו – אומנם הירידה יכולה להיות יותר מהירה אבל לטווח הרבה הרבה יותר קצר.
ומה עם זה שאת בעצם לא נהנית מהתהליך? מחסירה מעצמך אוכל, בטח גם מלקה את עצמך כשאת אוכלת יותר :סחרחורת:
אין כמו ההרגשה הטובה הזו שאנחנו עושים תוכנית “לפי הספר” – נהנים מ- 6 ארוחות, שותים כמו שצריך, מפנקים את עצמנו במאכלים כאלה ואחרים – ובעצם אנחנו מרוויחים רווח כפול ומכופל:
גם אוכלים ארוחות מסודרות, גם יורדים במשקל, גם נהנים מהתהליך, גם לוקחים אחריות ומודעים למה שאנחנו מכניסים לפה, וגם, והכי חשוב – משנים את הראש “החולה” הזה (שלי בכל מקרה) :שמח1:
לגבי הפחד שלך שבמידה ולא תקזזי לא תרדי – ייתכן כי בשבוע הראשון לא תראי ירידה, אבל תסתכלי קדימה, ברגע שתביני את הרווח שלך מאכילה מסודרת את תעלי על דרך המלך 🙂
מאמינה שיש בך את היכולות לצאת מהלופ הזה ולהבין מה באמת טאו טאו רוצה לטווח הארוך ולמה את באמת מסוגלת – אני מאמינה שבכל אחד ואחת יש את המסוגלות הזו להצליח 🙂
בהצלחה ותעדכני :מאושר:

ו הפושטית ביותר…מפלסטיק שקוף…
אבל שימי לב שכשמדברים על כוסות שתייה מדברים על כוס רגילה (כמו הדורלקס של פעם) ולא על הפלסטיק הקטנות

מידה היא כוס חד”פ של שתייה קרה..
בהצלחה :מאושר:

כל הזמן מתחילה מחדש,פה עוגייה,שם נשנוש,ושם הלך היום.
קודם כל את מודעת שזה טוב,עכשיו קחי את הרצון שלך ותתחילי לבטא אותו במעשים.
אז אכלת את כל הבית..מה לעשות עכשיו?לבכות?
בכי,או הלקאה עצמית לא מורידים שומנים כמו שחלי שלנו אומרת :אוהב:
ככה שאת עכשיו חוזרת לתפריט,מהשנייה הזאת,חותכת ירקות למחר,וכבר מתכננת
את סדר היום שלך,להיות הכי בשליטה. ומפה השמיים הם הגבול .
לא טוב לך?קחי החלטה ותתחילי לעבוד בשביל לראות תוצאות 🙂

היי אוסנת,
את מודעת לחולשה שלך שהיא התמדה.
תשבי עם עצמך ותחשבי – כמה אני, אסנת, באמת רוצה לרזות? מה אני יכולה לעשות בשביל זה?
גם אני הייתי מוותרת לעצמי, משלמת לשלושה חודשים ומגיעה לא מגיעה, כל שבוע היה לי תירוץ אחר.
עד שלא ישבתי עם עצמי וחשבתי מה מבדיל אותי מהמצליחנים בקבוצה? הבנתי שהגורמים העיקריים הם התמדה ורצון – התחלתי להתמיד בהגעה לקבוצה – כל שבוע, לא משנה מה היה, לקחתי אחריות על המעשים שלי.
הבנתי כמה אני באמת רוצה לרזות ומה זה ייתן לי.
פה כבר עליתי על דרך המלך והדרך היתה הרבה יותר קלה :מאושר: .
כשאת מתמידה ורוצה באמת – אין דבר שיעמוד בפני הרצון שלך. את, אוסנת, תוכלי לעבור כל קושי ויהיו קשיים, אבל את תדעי שיש לך את היכולות לעבור אותם.
אני בטוחה שבכל אחד יש את היכולות להצליח, גם אם הוא צריך קצת הכוונה ועזרה – והקבוצה נותנת הרבה תמיכה – כולנו בסירה אחת ודוברים אותה שפה.
בהצלחה :שמח1:

אני עכשיו נמצאת בקבוצה בחודש הראשון ובשבוע שעבר לא ממש רציתי ללכת ובכל זאת אספתי את כוחותיי והלכתי. קודם כל ראיתי שירדתי 800 גרם וזו ירידה טובה :לשון: ודבר נוסף שאבתי כוחות מתוך הקבוצה מאנשים שעוברים את אותו התהליך וקיבלתי עצות להמשך הדרך.
אם את מרגישה שאת זקוקה לתמיכה אני ממליצה לך להתקשר לקו של חלי ולבדוק מה קורה עם המפגשים ולברר כמה עוד נותרו לך. אל תתני לשום תירוץ לנהל אותך. תחליטי שאת מתקשרת ולא מרימה ידיים וחוזרת לקבוצה. תחשבי על הדברים הטובים שתקבלי מהקבוצה ואל תוותרי לעצמך. בהצלחה יקירתי 🙂

יקירתי אני כל כך מזדהה איתך…..
גם אני לאחר שירדתי 10 ק”ג ועדיין נותר לי עוד 10 ק”ג (אפילו עדיין לא הגעתי לשמירה) יש לי 4 ימים בשבוע של אכילה כפייתית ממש כאילו אני רוצה להזיק לעצמי , אני אוכלת בלי לחשוב ולא מפסיקה אפילו כשיש לי כאבי בטן וצרבות…ואז אחרי מספר ימים כאלה אני מתעשתת ואיכשהו חוזרת לתפריט אבל כבר חודשיים אני לא יורדת במשקל בגלל זה ויש שבועות שאני עולה במשקל בגלל זה.. אני מבינה את הקושי שלך אבל תתנחמי שאת לפחות היגעת לשמירה, אוי מה הייתי נותנת בשביל להגיע לאיפה שאת היום….

אני נפתרתי מהגישה “הן טוחנות ונשארות רזות” ממזמן..
כי מי שאוכל כמו משוגע,משמין. זו עובדה חייה,את פשוט אוכלת הכול ובכמויות רבות יותר,
לא כמו רזה שיעצור שהוא לא רעב,בגלל זה את משמינה .
לא נועדת להיות ככה,את יצרת לעצמך את הסיטואציה הזאת,כמה שכואב לשמוע,אבל את פגעת בשמירה,לא אף אחת אחרת.
אבל את יכולה להיות גם זאתי שתחזיר את השמירה לידיים ! 🙂
מה זה 5 קילו לעומת כל מה שהורדת?תעשי חישוב ותביני שלא הרבה :קול:
עזבי את האירוע,את רוצה לזכות בחיים קלילים ונוחים,האירוע יעבור ומה אחרי זה ? :לאבטוח:
קחי את עצמך בידיים!תהי בשליטה!
תתכנני את הסדר שלך למחר,ותחזרי לחלי ממן אם זה מה שעושה לך טוב :צוחק:
את בוחרת מה לאכול,מה להכניס לפה,ואת שולטת בידיים שלך,המון בהצלחה !1 😉 :אוהב:

יאוש אכזבה הרמת ידיים והכרה בגורל שאולי נועדת לו, גורל אכזרי כדברייך, הם דרך שלנו כבני אנוש להחליט להיות באותם מקומות שלא מקדמים אותנו…ומכל מיני סיבות שטמונות בעבר. נסי לחשוב שיש באפשרותך לשנות, והשתחררי מהדרמה שאת שרויה בה כרגע, נסי לראות את היכולת שלך ורק שלך להשתחרר מהאמונות שמגבילות אותך להתקדם. אלו שאומרות לך זה קשה, אי אפשר, לא אצליח, ונסי ליצור מצב בו את שולטת, באופן בהיר, משוחררת מחסמים, מאמונות שמגבילות אותך, ומגיעה לאותן אלו שיגדילו אותך. אל תקציבי לעצמך את יעד הימים הספורים שעומדים לפנייך לקראת האירוע, אלא הכיני לעצמך תוכנית ברורה, תגדירי לעצמך מה את רוצה, מה את מוכרת לעצמך (תרוצים…) מה הכיוון החדש שאת בוחרת ללכת בו, מי יכול לסייע לך ובעיקר איך את עושה זאת בצורה הנכונה ביותר עבורך. אל תתייאשי, היצמדי לתוכנית ותמשיכי, ובוודאי שתראי תוצאות. 🙂