לפני 7-8 חודשים (קצת אחרי החגים) הגעתי למצב ולמשקל שבחיים לא הייתי בו, שהוא בערך כבר 7 קילו מהמשקל הכי גבוה שהגעתי אליו (וזה היה אחרי הצבא), די הזנחתי את עצמי, הרשיתי לעצמי לאכול מה שבא לי בלי לדפוק חשבון לאף אחד. קצת אחרי החגים כל הג'ינסים שלי כבר בקושי נסגרו עליי, והרגשתי שמנה כמו שבחיים לא הרגשתי. ישבתי מול מישהי בעבודה ואמרתי לה שאני דבה ואני חייבת דיאטה. ידעתי שהיא הולכת לקבוצה והיא אמרה לי, ביום ראשון את באה איתי. בלי הרבה מחשבות אמרתי לה בסדר. תגידי לי שעה ומקום ואני שם.
אז אצלי המוטיבציה פשוט הגיעה מהקבוצה. ישבתי שם בסבב שכל אחד אומר כמה הוא ירד, ושמעתי על נשים (וגם גברים) שמבוגרות ממני ב-20 שנה ויותר מספרות שירדו, 10, 15, 8 והיו גם כאלה של 30 ויותר – כל אחת עם הירידות שלה. כשחזרתי הביתה, עם כל החומר אמרתי לעצמי – אם הן יכולות גם אני יכולה. ומכאן יצאתי לדרך. החלטתי על חודש של ניסיון – אם התוצאות יהיו יפות ממשיכים. אחרי חודש הייתה כבר ירידה של למעלה מ-4 קילו ואני כבר הייתי מכורה.
אני מזל תאומים ותמיד צוחקים עלי שיש לי בעיה ולא יודעת להחליט החלטות, אבל כשאני מחליטה משהו – שום דבר לא יעצור אותי. תחליטי שאת רוצה את זה, אין דבר העומד בפני כוח הרצון שלך, הוא חזק מהכל.
קחי רגע ותחשבי על הבת שלך – מה היית מוכנה לעשות בשבילה, אני בטוחה שאת תשימי את עצמך לפניה בכל דבר בחיים, שתהיי מוכנה להזיז הרים בשבילה, אבל קחי רגע של רצינות ותחשבי על זה, שזה לא צחוק, זה הבריאות שלך, ואם את רוצה להיות שם בשבילה, את קודם כל צריכה לטפל בעצמך. זה יקח זמן, אבל בטווח הארוך שתיכן תיהנו מזה.
ועוד הערה קטנה אלייך-
זה שאת בבית עם תינוק לא אומר שאת צריכה להזניח את עצמך. קומי בבוקר ולבשי ג'ינס. אם הוא צפוף הוא יזכיר לך שאת לא יכולה לאכול *כ-ל* מה שבא לך. גם אם החולצה תהיה סמרטוט, לפחות שהמכנס ילחוץ ויהיה תזכורת.
בהצלחה.