קודם כל – שאפו! על כוח הרצון, על הירידה, ועל דחיית המחשבות על השבירה.
אומנם אני צריכה לרדת חצי ממך (משהו סביב ה-15 ק”ג). ירדתי ב-5 שבועות 3.300 ק”ג.
להגיד שמפרגנים לי? לא ממש…
בן הזוג שלי מצד אחד מאד מעודד, מצד שני כל הזמן מציע לי אוכל! וזה מתסכל ברמות (בעיקר מציע פירות ואני מאד אוהבת!)
הילדים שלי לא מפרגנים בכלל. הם כבר לא מאמינים לי שאתמיד :עצוב:
רק מישהי שאני פוגשת פעם בשבוע אומרת לי בכל פעם שרואים שרזיתי.
אני יורדת משהו סביב ה-400-600 גרם בממוצע בשבוע. שגם זה מתסכל בפני עצמו. אני מהטיפוסים שצריכים הכל עכשיו!
זה לגמרי לא מטופש שחוסר הפירגון מוריד לך את המורל. אנחנו כל כך מתאמצות לשנות הרגלים בשביל הבריאות וגם המראה, וכן – למרות שזה בראש וראשונה עבור עצמינו, תמיד זה כיף לשמוע פירגונים.
אז מבינה אותך לגמרי.
יכול להיות שהחברות לא אומרות כלום מאותה סיבה שהילדים שלי שותקים?
מצד אחד – לא רוצות להעליב אותך על זה שאת צריכה דיאטה, ומצד שני לא ממש מאמינות שתצליחי ולכן שותקות?
אבל אני מאמינה שתצליחי לפי איך שאת כותבת!
אז תקבלי באהבה את הפירגונים של המשפחה שלך, ותמשיכי להנות מכל ירידה.
את בדרך הנכונה!
:שמח1: