בעבר היו לי בולמוסים של 3000 קלוריות במכה. חבילות של שוקולד, פרכיות עם גבינה צהובה, תמרים אגוזים. בלאגן. לאחרונה – כבר לפחות שנה – לא היה לי.
הסיבה שכרגע מצליחה לעצור את עצמי זה שאני יודעת לא לפתוח לזה פתח. כל לילה אני אוכלת שוקולד וכל לילה אני אומרת לעצמי “רק היום אוכל עוד חצי חבילה – יאללה… שטויות 250 קלוריות. אני יכולה להרשות לעצמי . אני מספיק רזה”
כל לילה אני עוצרת את עצמי. קשה לי. הולכת לישון עם סוכריה בפה. אני רווקה והלילות קשים לי. שונאת את הלילות. מנחמת את עצמי בשוקולד לפני השינה. אבל – לא מרשה לעצמי אף פעם “רק עוד קוביה אחת” – יודעת טוב מאוד שזה לא יספיק. אומרת לעצמי “היה טעים? יופי. יש עוד מחר”
עוד דבר שעוזר – מזכירה לעצמי את המשקל שלי. מזכירה לעצמי את ההרגשה הזו של אחרי הבולמוס. כמה גועל הרגשתי מעצמי בבוקר. תחושה של חוסר שליטה מוחלט וכעס נוראי על עצמי. דרך אגב, זו אותה תחושה שאני מרגישה כשמגזימה עם הסוכריות ללא סוכר. 20 סוכריות זה לא סביר. מכורה להן.
מנסה לקחת את השליטה לידיים שלי. מה פתאם שהאוכל יכתיב לי את המצב רוח?
טפו טפו טפו – כבר מעל שנה שכמעט אין לי חריגות וממש אין לי בולמוסים.
מאחלת לך להצליח עם זה. עם עזרה או בלי.