בתאילנד ירדתי ואכלתי טוב אבל רקדתי הרבה אז אל דאגה אנחה אותך בהתאם :מאושר:
היי Sap… אלמוני
13/04/2019 בשעה 8:33
קראתי שכתבת על השבוע היחסית קשה שהיה לך
צריך הרבה רצון וכוחות כדי לתקן את ה”נזק” (כמו שתיארת)
ולעשות הליכה וריצה ועדיין לרדת…
אני בכלל כל הזמן קוראת את החיזוקים ועידודים ותמיכה שאת נותנת כאן לבנות
נראה שאת מאוד חזקה…אני ממש מחזיקה ממך
כל הכבוד לך!!!
🙂 :אוהב:
שדילגת על השקילה..
אם החשש מעליה השאיר אותך בבית במקום להגיע לקבוצה את פשוט עובדת רק על עצמך.
לכולנו מעידות וזו בדיוק הסיבה כן להגיע לקבוצה וכן לעמוד על המשמר.
מהקבוצה לוקחים כח, מוטיבציה וטיפים לשבוע נוסף.
אין תהליך עם 100 אחוז הצלחה. יש מעידות, יש שבוע טוב ושבוע פחות טוב.
אנחנו צריכים ללמוד להתמודד ולחיות בשלום עם שני מצבים אלו.
חייכי ולשבוע חדש :אוהב:
מענה ל־בנות help!!!! אלמוני
13/04/2019 בשעה 8:33
כל כך מבינה אותך, אבל נסי להיזכר ברגעים שבשבילהם את עובדת קשה, בגדים שקנית כשרזית, להתלבש בקלות בלי לעמוד שעות מול הארון ואין מה ללבוש… שמונה קילו זה לא כל כך רחוק, עניין של שלושה חודשים ואת שם!! מצאי תעסוקות שיימנעו ממך להיפגש עם אוכל לא רצוי, מלאי את הבית בחינמיים , וכל הזמן זכרי שאת באמצע תהליך שייתן לך באמת תחושה טובה בסופו. שווה לצאת למלחמה על זה!
בוקר טוב מקווה….. אלמוני
13/04/2019 בשעה 8:33
אני מאוד רוצה להעביר לך תחושה של חיזוק , מילות של עידוד – דף חלק , בניסיון לחזור לשיגרה ולשכוח מה היה – מה שהיה היה ועכשיו כן להצמד לתפריט
מחזיקה לך אצבעות!!
גילת, אין איך לתקן את מה שהיה אבל יש איך לתקן את מה שיהיה בעתיד.
והעיקר שהיה טעים 🙂
כולנו לפעמים צריכים לקחת אתנחתא או הפסקות, וההפסקות האלה רק גורמות לנו להעריך מחדש את המקום שבו אנחנו נמצאים. אל תפחדי, זה רק מספר..ובתור אחת שכבר הגיע ליעד שלה, את יודעת בדיוק את הדרך חזרה.
בהצלחה 🙂
אנו עושים שימוש בקובצי Cookies לצורך תפעול תקין, שיפור חוויית המשתמש, ניתוחים סטטיסטיים והתאמת תכנים ושיווק.
המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש ב-Cookies.
למידע נוסף: מדיניות הפרטיות