[אלמוני]

שלום לכולם,
ב-3 שבועות הקרובים לא אגיע לקבוצה, וכך יום לאחר השקילה, בידיעה שעליי להמשיך לרדת במשקל למרות שהשקילה הבאה לא באופק הקרוב

התחלתי לאכול.
אכלתי יותר מידיי בבית, הלכנו למסעדה והתפוצצתי,
נשנשתי שוקולד ממארז לחג שקיבלתי ובקיצור עשיתי כל מה שאסור !
ומרוב שהרגשתי כבדה ומבואסת כל הזמן אפילו לא מצאתי כוח לצאת להליכה לשיפור המצב…

כאילו שמשקל הגוף שלי עוצר מלכת כי “אין קבוצה”
כמובן שזה ממש לא כך ואני יודעת שבקצב הזה אעלה במשקל 🙁

החלטתי לכתוב לכם, בתקווה שמהיום אהיה בתוכנית
וכשאחזור לקבוצה אוכל לחזור בשמחה ובגאווה בלי נקיפות מצפון וכעס עצמי…

ובכלל אשמח לשמוע מה אתם עושים ברגעים כאלה? של חריגה מהתוכנית, של מעין בולמוס אכילה?

[אלמוני]

זה קורה אנחנו בני אדם ולפעמים סוטים מהדרך אבל צריך לדעת לחזור לדרך ולא להתיאש לכולם יש נפילות אבל אחרי נפילה יש עליה ( במיקרה שלנו ירידה …..
אתן לך דוגמא על עצמי אני בסך הכל 3 שבועות בשבוע הראשון עליתי 200 גרם והייתי בטוחה שירדתי חשבתי סוף העולם …. אבל מה שהחזיק אותי המחשבה שיש עוד שבוע ואפשר לתקן ואחרי עליה יש ירידה בשבוע השני ירדתי 1.300 , ובשבוע השלישי 1.400 והדרך עוד ארוכה אל תתיאשי בהצלחה :אוהב:

[אלמוני]

מכירה את התחושה הזאת…
כשאני נופלת אני משתדלת לצאת מהבית, להתרחק מהמטבח ולנסות שלא לכעוס על עצמי…
אני מנסה לחזור לארוחה הבאה ולאכול לפי התוכנית, למרות התסכול שאני מרגישה…
אימצתי לעצמי משפט “לחשוב רזה” ולנסות ולהניח את הראש השמן בצד…
מחר מתחילה לה שנה חדשה, פתחי דף חדש ותהני מהחג, פחות תתעסקי באוכל :שמח1:

[מאת]

תגובות