[אלמוני]

לא, הם לא מבינים מה זה.
הם לא מבינים מה להיות שמן.
הם לא מבינים מה זה לעבור ליד חנויות ואפילו לא להיכנס כי אין טעם.
הם לא מבינים מה זה לעלות במשקל
מה זה ללבוש מידה 42 שכבר רופפת ופתאום 44 צמוד.
הם לא מבינים מה זה להיכנס לחנות בגדים ובמקום לקנות M לחזור ל XL
הם לא מבינים את התסכול כי אין בגדים במידה
לא מבינים מה זה להתבייש לצאת מתא ההלבשה.
להתבייש.
להתבייש ללבוש צמוד. או להיכנס למים.
הם לא מבינים מה זה שהגיע הקיץ ופתאום הכל קטן.
מה זה לפחד.
לפחד שכל מפגש חברתי ייגמר בנפילה.
לפחד מאוכל. כי “יש לגוף נטייה”
הם לא מבינים מה זה לשלם הרבה כסף בחודש אבל לא להצליח.
הם לא מבינים מה זה עלייה.
מה זה נפילה.
מה זה נפילה שגוררת נפילה שגוררת נפילה.
הם לא מבינים מה זה בולמוס או ש”לקחת חתיכה אחת קטנה” זה לא ייגמר בזה.
הם לא מבינים מה זה להיות בספרות שאתה רוצה לראות רק במבחנים.
מה זה כל הזמן לחשוב מה חושבים.
ובעיקר כל הזמן להיות תחת זכוכית מגדלת
הם לא מבינים מה זה לא להצליח.
הם לא מבינים למה זה מעסיק כל היום
ולמה מדברים על זה הרבה
ולמה להכין ארוחת ערב משותפת או ללכת למסעדה זה פרוצדורה של ממש.
ולי? לי נמאס ללכת לאותן חנויות ולחזור לאותם תסכולים
גם לי נמאס ללכת לישון בהרגשה לא טובה ולקום גם באחת כזאת.
גם לי נמאס לא לעצור. או לשלוט או באמת להסתפק “רק בחתיכה קטנה”
נמאס להסתכל במראה ולהגיד “פנים יפות, חסר גוף…”

ולמען האמת, גם לי נמאס להבין….

[אלמוני]

מילה במילה זאת ההרגשה שלי, אני מופתעת ממש.
כשאתרתי לחברותיי שלכל מקום שאני הולכת אני מרגישה שבוחנים אותי, אם רזיתי משבוע שעבר או לא, הן אמרו שזה בראש.
וכשהן רוצות ללכת למסעדה שאין לי מה לאכול בה, אז מגיעים העצבים על זה שאין לי מה לעשות שם..והדוגמאות לא ייגמרו.
תודה על השיתוף, אנחנו צריכים להיות חזקים עם עצמנו.

[אלמוני]

הרגשתי שאת כותבת ומוציאה החוצה את המחשבות שנמצאות אצלי..
הזדהתי מאוד עם כל מילה, עם ההרגשות, התסכול, העצב והבדידות.
שולחת לך חיבוק גדול.

[אלמוני]

וזה מה שחשוב. בגלל זה כולנו כאן מרגישים בדיוק את אותם התסכולים, מבינים אחד את השני ומחזקים.
בהצלחה~!

[מאת]

תגובות