לפני החג ובלחץ החגים והעומס, יצאתי ל”חופשה” של חודש מהמפגשים. בהבטחה שלא אצא מהמסגרת.
הכל היה טוב ויפה עד שקיבלתי את התפריט לחג שלא אפשר לי למעשה לאכול כלום…מצה אני לא אוהבת וקיטניות, מחוץ לתחום (אני אשכנזיה).
בצר לי הסתדרתי יפה איך שהוא עם תפו”א וביצה, לעיתים גם מעט בשר וכמובן ירקות ופירות לפי התוכנית.
הכל היה נפלא עד שהגיע החג האחרון. אי שם בשעת צהריים ללא הסבר גבר עלי ייצרי וחטאתי חטא ארוך וכואב עד צאתו.
הצטערתי על כל רגע אבל משהו בי איבד שליטה ולראשונה מזה חודשיים+ אכזבתי את עצמי.
חזרתי למוטב ביום חמישי ובשישי בלי להרגיששוב אכלתי יותר מידיי…נשיקות מתוקות(מרנג תוצרת בית).
היום לקחתי את עצמי בידיים, עודדתי את עצמי על כל צעד חדש והבטחתי לעצמי ששוב לא אאכזב.
רצף של דברים, קושי מתמשך ועייפות בלי סוף כמו עוד אלף תירוצים הובילו אותי לשם…עם כל ביס הצטערתי כאבה לי הבטן עד כדי התפוצצות. לא היה שווה, בטח לא את פריקת העוול שהמשיכה.
חבל שלא עשיתי צעד פשוט ונכנסתי לפורום.
אולי אני מחמירה עם עצמי אבל חבל לי, כל כך!
יכול להיות שהכרזת ה”חופשה” עשתה את שלה בראשי, הבטחתי שאחזיק מעמד, אין אפס, לכוחה של הקבוצה אין עוררין!!!
אני רק מחכה שהחודש הזה כבר יגמר ואני מתייצבת. בלי נדר ועד אז- מבטיחה להשמר.
מחר שקילה, נקווה שהמחיר לא יהיה יקר…כי זה באמת לא היה שווה!
שבוע טוב לכולם
אקא
.
.
