[אלמוני]

זה קורה לכולם, כשרואים עלינו את הירידה, את הצמצום בהיקפים… המשקל יורד והאגו מתרומם, ואז….
אז אנחנו חושבים שזהו זה, אנחנו שם, ויודעים הכי טוב מה נכון עבורנו, גניבה קטנה מובילה לחטא, ואם לא נעצור, אם לא נקיץ בזמן נצטער.
התעסקות באוכל לא חייבת להיות טורח או מילה גסה, נסי לראות את הצד החיובי. לקום עם חיוך כי אני שווה, עובדה: ירדתי ורואים עלי כי מעירים לי.
מכאן – ששווה לי להמשיך “להתעסק” באוכל כי המסגרת המבוקרת היא ששומרת עלי.
תסתכלי על חצי הכוס המלאה…
החצי השנה יתמלא במהרה כשהתסכול יפנה מקום למוטיבציה :אוהב:

[אלמוני]

ברבי, לא להתייאש,לו היית נופלת ברחוב, היית קמה? ברור שכן , לא היית נשארת באותו מקום , אולי לבד אולי היו עוזרים לך אבל היית קמה זה בטוח. גם בתוכנית יש נפילות, אם לא ניפול, לא נלמד , לא נפיק לקחים, לא נכיר את עצמנו ואת גופינו, אז גם בתהליך הזה יש נפילות שגם מהם חייבים לקום, יש לנו מטרה ואם לא נקים את עצמנו לא נגיע אליה, אז גם אם תתאכזבי מעצמך זה בטח ובטח לא יעזור לך לשקוע בייאוש, יותר טוב תפתחי את התקווה , תראי את האור, תראי את הנקודה אליה את רוצה להגיע. תזכרי תמיד, נפילות היו, נפילות ישנן ועוד יהיו נפילות, החכמה לדעת לקום מהם, ומהר, בלי לחשוב מה היה אלא איך יהיה הלאה, בהצלחה. 😉

[מאת]

תגובות