זה קשה, זה ממש קשה.מעין תחושה מתסכלת. חוסר הצלחה. אם מישהו היה יודע איך אני באמת מרגישה…
זה פשוט יושב לי באמצע הגרון ומתעקש לא לעבור… אני לא מצליחה לבלוע את זה.. כל כך מציק.
זה מלווה אותי לכל מקום יושב לי על הראש ולא עוזב.
זה אכן מוריד ברמת החיים. תחושת גועל מעצמך.. זה הדבר הכי נורא שיש.. אני מגיעה למצב ל לשנוא את עצמי .. חוסר יכולת להסתכל במראה מה שמביא לעוד תסכול ועוד אכילה ושוב רגשות אשמה.. וגועל..
אני באמת רוצה להראות טוב… באמת!! אני לא יכולה לעמוד יותר בעובדה שאני לא יוצאת עם חברות שלי.. שאני לא חווה את אותן החוויות.. שאני לא זוכה לחוות כל חוויה במלואה רק בגלל איך שאני נראית.. אני מפספסת הכל.. ובמקום מסויימת מאבדת הכל… את החברים. החברות. את המשפחה. מעין בועה שיצרתי בעצמי כדי להתרחק מהכל ומכולם.. בגלל גודל הבושה וחוסר הבטחון והשנאה.. כלפי עצמי קודם כל וכתוצאה מכך.. שנאה כלפי כולם..
אני מבטיחה לעצמי היום שזה נגמר!! אני לא נכנעת יותר לכלום! לכלום! אני מאמינה בעצמי ויודעת בבטחון שאני אצליח לא יהיה שום דבר ואף אחד שיצליח להכניע אותי! אני יעמוד בכל פיתוי שיעמוד בדרכי.. ויעשה את זה כמו גדולה..
עד פסח- אני אראה כמו שאני ואך ורק אני רוצה להראות.. אני יחזיר לעצמי את עצמי ואז סוף סוף אוכל להרגיש מנצחת.
אני מתחילה דרך חדשה.. אני לא חוזרת לעולם! למקום בו הייתי.. זה נגמר!!…
נתראה בפסח….
.
.
