אני חושבת שאת החוויה הקטנה שאת מתארת , כולנו חווינו ויותר מפעם אחת (:
שום דבר דרמטי לא קרה, הסורים לא על הגדרות ..(: ועצם העבודה שאת מרגישה רע עם זה, בעיני זה תוצאה של בשלות והוכחה כי את עמוק בתוך התהליך .
הרי עד לפני תקופה, סביר להניח כי היית אוכלת פיתות או לחמניות עם חמאה ובכלל לא היית מרגישה ולו צל של תחושת תעוקה או ייסורי מצפון (אני לפחות יכולה להעיד על עצמי (: )
העובדה שלאחר מעשה ישנן מחשבות מעידות על היותך מפיקת לקחים ואדם חושב , וכי את מודעת כי למחיר ההנאה הרגעית מתלווה כרגע תחושה מרה .
אני חושת שמנה מותרת צריך לתכנן בקפידה ולהנות ממנה (ולא באמצעות מחטף שכזה (: ) , כי אם אני לא מנצלת אותה ככזו אני כל הזמן מחפשת תרוצים נלוזים ומרגישה תחושת החמצה .. או יתרה כמך משכנעת את עצמי כי עדיין נשארו לי “קלוריות מיותרות בבנק” כי לא באמת אכלתי את כל ה 600 קלוריות של המנה המותרת , והחטיפות ממשיכות לאורך כל השבוע כפיצוי .
ולכן מנה מוצרת צריכה להיות באמת כזו , טקסית , חגיגית מתוכננת .
אך זאת להבא.. אין בוכים על חלב שנשפך , אם טרם עשית מנה מותרת , אני הייתי מחשיבה זאת כמנה מותרת בכל זאת באופן חד פעמי . ובכך מקטינה את הסיכוי לעלייה השבוע .
כמו כן לוקחת מיד נעלי ספורט , יוצאת להליכה טובה, של שעה או שעתיים . (כבר מזערת מחצית מן הנזק )
הכי חשוב הוא לא לחוש שקלקלת הכל וכי השבוע או היום כולו כבר חסר תועלת . אלא להמשיך, בדיוק באותה הנקודה ובדיוק מאותו המקום .
מקווה שזה סייע ולו במעט
רעות
.
.
