[אלמוני]

היי פורום יקר
לפני שבוע וקצת חזרתי מחו”ל (שהיה מדהים!)שם פרקתי כל עול! אכלתי דווקא מכל מה שלא מומלץ לי, והרבה מזה! לא היה לי ספק שעליתי אבל ניחמתי את עצמי בזה שאני חוזרת לארץ וממשיכה בשיגרה כרגיל. וזה לא כל כך עבד…
מהרגע שחזרתי אני באטרף נוראי של אוכל, בעיקר מתוק, אני אוכלת עד שאני לא מרגישה טוב, לפני זה אני לא מצליחה להרגע. זה הרבה מעבר לכפית מעוגה וביס משוקולד… אני מדברת על כמויות שהיו יכולות להאכיל משפחה שלמה לשבוע שאני מחסלת בלילה..
עליתי המון במשקל.. ואחרי ירידה של 10 קילו העלתי 5 בחזרה.. אני מרגישה את זה בבגדים בפנים , לא בא לי לעשות כלום ואני מתביישת שאפילו האנשים הקרובים אליי יראו אותי כי את הכישלון שלי רואים… הוא מפוזר לי על כל הגוף..
אני מחפשת עכשיו טיפול כי אני מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה לבד,הטירוף הזה לא חדש לי ובכל פעם שירדתי במשקל באטרף של כמה שבועות העלתי הכל בחזרה.
גם המדריכה שלי שהיא הכי מדהימה בעולם לא באמת מבינה את הגודל של הדבר הזה. אני יוצאת באמצע הלילה מהבית מניעה את האוטו כדי לקנות דברים מתוקים (כי הרי לבית אני לא מכניסה אוייבים…)
פעם הצלחתי לדבר עם עצמי, לחשוב רגע לפני שאני מכניסה משהו לפה, וזה משהו שאני כבר 3 שבועות לא מצליחה לעשות.
חשוב לי לציין שאני ממשיכה להגיע לקבוצה והאמת שהיום בבוקר התעוררתי עם תחושה שהמפלצת קצת נרגעה, אבל אני עדיין נורא מפחדת…
חפרתי קצת יותר מידי… מתנצלת… אבל אם יש מישהו בעולם שיכול להבין את זה אני מניחה שהוא נמצא פה

[אלמוני]

קראתי את ההודעה שלך כמה פעמים ווואהוו איך החזרת אותי אחורה בזמן אין לך מושג.
כל כך מוכר מהעבר,כל כך קרה גם לי.אני אנסה להסביר איך היום זה לא קורה אחרי תהליך ארוך טווח.
היום אני מבינה שבושה בתהליך הזה לא צריכה להיות בלקסיקון,כי כשקשה זה ממש לא בושה לבקש עזרה.אני לדוגמא מודה היום קבל עם ועדה ששבוע בלי קבוצה אני יכולה להסתדר אבל מעבר לזה ממש אבל ממש לא.
היום דקה לפני שאני מתניעה את הרכב כדי לקנות את הדברים שציינת אני שואלת את עצמי אם אני מוכנה לשלם את המחיר של ההרגשה שאחריי.
המון פעמים אני לוקחת דף נייר ורושמת לי מטרות קטנות עם תאריכי יעד,לא כולן קשורות לתוכנית.
אני יוצאת מתוך הנחה שאת נוסעת לדראגסטור שפתוח 24/7,שבדרך כלל נמצא בתחנת דלק.
אז יש חוק שהמצאתי לעצמי לתחנת דלק אני נכנסת רק כשנגמר לי הדלק ברכב על מנת לתדלק מעבר לכך אין לי מה לעשות באיזור.
תאמיני לי שהמדריכה כן מבינה את הגודל של הדבר הזה ,היא גם הייתה שם בעבר.
אחד מהטיפולים שאת יכולה לעשות עבורך זה לנהל מין יומן תהליך,להזכיר לעצמך איך הכל התחיל
ולרשום יום ביומו איך הולך לך.
מעבר פנקי את עצמך בדיסק /ספר/עיסוי טוב/בגד שווה .
לכי לקבוצה קבלי את הכח חזרה.
בהצלחה ועדכני
אוסי 🙂

[אלמוני]

היי יפעת מה שלומך ??
קראתי את ההודעה שלך ונוכחתי להבין שאת מפחדת מההשמנה…. כמו כולנו לצערי.אני ממליצה לך בחום!!! להכנס למרכז תמיכה ששם ישנם אנשים מיוחדים וטובים שיוכלו לעזור לך מכל הבחינות
אחותי אל תפחדי אני מאמינה בך ומאחלת לך המון המון בצלחה כי רק היכולת והרצון העז את תצליחי!!!! תכנסי לסיפורי הצלחה ותתעודדי שגם את יכולה להיות חלק ממהצלחה….
אם הם הצליחו אז אין ספק שגם את!!!!
בהצלחה אחותי 🙂 יום נפלא מירב

[אלמוני]

דבר ראשון אל תתחילי ממחר את התוכנית אלא מעכשיו!!
תלכי לסופר תקני את כל המצרכים הנדרשים לתוכנית..
אל תשקלי בבית עד למפגש הבא…
המעודד בדבר כל מישהי/ו שנמצא/ת בפורום עובר את אותו הדבר יש ימים יותר זורמים יש ימים עם כל מיני גניבות ויש ימים מגעילים כמו שאת מתארת …
אבל אין יותר כייף מלחזור לתחושת השליטה והניצחון באוכל…רק מי שפה מבין את השפה של שמנים והתחושות על מה את מדברת ובדיוק מרגיש ומזדהה איתך…
אני כיום כמעט שנתיים בשמירה, שלוש שנים בתוכנית ולפעמים עדיין נופלת בימים הנוראים האלו ובתחושת הפחד להשמין ולחזור אחורה….
אני חושבת שאחרי שתקראי שוב את ההודעה שלך תיראי שאת כבר מאוחרי זה…
יפעת שיהיה לך המון המון בהצלחה…
:מאושר:
חוזרים לשיגרה בכל הכוח…רישום,ספורט, מים והגעה למפגשים…
בהצלחה יפתי…

[אלמוני]

אהבתי את מה שאוסי כתבה לך, להוציא את המילה בושה מהלקסיקון.

את נמצאת במצב בו נמצאים הרבה אנשים אחרים. אני בטוחה שאם תלכי לקבוצה ותקבלי הזדמנות לשתף כמו ששיתפת פה, כל המשתתפים יזדהו איתך ויבינו אותך.

תנסי לחזור לעצמך, אם התקפי הרעב קורים בשעות הקטנות של הלילה, נסי ללכת לישון מוקדם. אני יודעת שלא תמיד זה עובד (גם אני בנאדם של לילה) אבל אם תעשי מקלחת חמה, תלבשי פיג'מה ותיכנסי למיטה, אני בספק שיהיה לך חשק להתלבש ולצאת מהבית. ולא, אל תצאי עם פיג'מה :ph34r:

אני גם מבינה את איבוד השליטה הזמני שיכול לגרום לך לחוסר איזון טוטאלי. קחי כל יום כפרויקט בפני עצמו עד שתתחזקי. תחליטי החלטה בבוקר שהיום יהיה טוב, תרשמי לך על המקרר או שימי לך פתק קטן באוטו – תרשמי בו – היום אני אהיה בשליטה, אני אנצח את האוכל!
זה נשמע קצת פלצני אבל זה עובד. תנסי לחשוב על התחושה שהרגשת שהייתה בשליטה וראית ירידה במשקל, ולא על המצב שאת נמצאת בו כרגע.

מאחלת לך הרבה בהצלחה במציאת הדרך הביתה.

[אלמוני]

הי

בניגוד לתגובות של כולם אני מבינה אותך אבל אני גם עדיין עוברת את זה ולצערי זה לא חל מהעבר שלי,
אני רוצה לומר לך שאת ממש תיארת לי אותי ואני מבינה אותך ומזדהה איתך עד שאני גם בטוחה שאת וגם אני אוכלות ועושות את כל זה לא כי אנו רעבות או לא מאורגנות, זה נקרא אכילה רגשית וכן יש אנשים שהאוכל הוא איזושהו פורקן בשבילהם, אני לאחר שנים רבות והמון טיפולים רגשיים הבנתי זאת אבל לצערי שום דבר לא עזר, מה שכן עוזר לי זה שאני מודעת לכך שהאכילה שלי היא ריגשית ולא כי אני רעבה או לא מאורגנת עם התוכנית וההיפך אני שונאת כשאומרים לי “תכיני מרק..ירקות חינמיים,,אנרג'י” הרי אנשים לא מבינים שאנו רוצות את המתוק כאן ועכשיו ואם לא יהיה בבית אז נצא לקנות בקיוסק ואפילו נאכל בסתר”….בכל זאת ועם כל הקושי הצלחתי לרדת 12 קילו, כשכל יום בשבילי זה מלחמה, ממש ככה ויש ימים שאין לי כוחות להילחם אז אני נשברת אבל ישר חוזרת לתוכנית ומשתדלת לא להעמיס על עצמי עם ייסורי מצפון,

מקווה שאיכשהו עזרתי לך, רק שתדעי שאת לא לבד…

[אלמוני]

ומקדישה לך היום את שיר השמירה שלי…הוא מבטא בצורה הכי אישית שלי את האכילה הרגשית…
במבט לאחור, היא יושבת שם , בחורה צעירה ושמנה,
מכווצת בפינה ועיניה בוכיות כמתחננות למשהו….
אין לה כוח, היא מחכה…
אני יודעת שכואב לך, אני לוחשת לה…
זה כל כך ברור ואת יודעת שכואב לך אז למה את לא מקבלת החלטה?
למה את לא קולטת שכל זה מאוד דומה לדרך ארוכה…
דרך שאין בה מנצחים או מפסידים, פשוט דרך… למה את לא מנסה?
למה את בוכה?
ההמבורגר שאת אוכלת עכשיו, זו התשובה הראויה?
אני גם יושבת עכשיו בפינה, אבל בפינה מדהימה על הר גבוה במדבר, משקיפה למטה, את יודעת כמה מכשולים עברתי? כמה שדים ניצחתי?
אני עומדת עתה על פסגת העולם, את קולטת? אני על פסגת העולם….
מי היה מאמין שהפעם האור לא כבה כתמיד,
אלא הזרקורים כולם מופנים אליי ואני כלל איני מובכת…
מפריחה בלון ורוד לשמיים, בלון שיזכיר לי שהדרך לא באמת נגמרה
וכל דקה ביממה היא בדיוק כמו הקודמת..ואני כלל לא רעבה…
אני רואה שאת מהרהרת וחושבת, ואני גם יודעת שאת טרודה?
איך נפטרים מדבר כל כך מורכב בקלות, ואיך מורידים את כל המשקל הזה …
את בטח שואלת את עצמך עכשיו בפינה…
איך זה שאת נלחמת עם עצמך ונפגעת ונכשלת כל פעם מחדש….
את לא היחידה יש עוד הרבה כמוך, כמוני…פקחי את העיניים ואף את ליבך…
אם את באמת מוכנה, אבל לשינוי אמיתי ולא מזוייף,
הקשיבי לי… אני היא את ! רק במבט לאחור…
אני יודעת שאת מפחדת, מפחדת לגעת באמת במה שכואב לך…
זה לא האוכל, אינך מבינה? אז דאגי לעצמך, הכאב לא נעלם בלי עבודה קשה, כשמחביאים אותו הוא רק גדל , גדל כמו סופגניה לכל המשפחה…
תלחמי, אל תוותרי, זה הקרב שלך מול השומנים,
אל תסגרי את מה שאת מרגישה עמוק בפנים…
כי זה יחזור, זה בוער, זה חזק, זה לא ייגמר…לכי לקבל עזרה,
ואל תדאגי אני פה, צאי מהפינה ועכשיו !!
אל תחשבי על הכשלונות יותר, התחזקי, אל תתייאשי..המשיכי ולא משנה מה.
את בטוח יכולה להצליח, רק האמיני בכך, אני מאמינה….
הידעת שאפילו במדבר בשממון יש תפוח סדום…?
תגדלי, תצמחי, תעבדי על עצמך, הצמדי לתוכנית, בואי ביחד ננצח את השומנים !
חיים חדשים יגיעו במקום…והטיפות שאת תראי מהיום, אני מבטיחה, יפה שלי,
יהיו רק אלו של הגשם והאושר ולא של עינייך הבוכיות…
אלוהים בוודאי חייך כשנפגשנו…
אני אפילו בטוחה כי הוא עשה מזה עניין ענקי…..
הוא אמר למלאכים שבשמיים, שייצרו קשת למעלה בענן…
אז הביטי מעלה, הישר לקשת, אני שם….תחייכי אליי חזרה…
את לא לבד, אני איתך, אני בעצם את, רק במבט לאחור…
ורזה עכשיו ולתמיד! ובטוחה יותר מתמיד שאין דבר בחיים !
שלא אצליח לעשות אם רק ארצה בכך..'
מאמינה בכם בט-י-ר-ו-ף!!

ד”ר איה בן שלום
מנהלת האתר ומנחה בחלי ממן

[אלמוני]

תבדקי עם עצמך מה הכי עוזר לך לא להגיע למצבים האלה,
אותי מפחיד לחזור אחורה לתקופה שהייתי בומבה.
תבררי עם עצמך מה גרם לך להתחיל את התוכנית לראשונה,
תנסי לשחזר את התשוקה וההתלהבות .
חוץ מזה אנחנו בני אדם ולא רובוטים ומותר לפעמים לעשות טעויות,
חשוב להתעשת ולתקן במהירות …
אז קדימה הפשילי שרוולים ולעבודה :אוהב: :אוהב: בהצלחה

[מאת]

תגובות