יש לנו מן נטיה הרסנית כזו רגע לפני שמגיעים להכי טוב, להרים ידיים.
אין לי מושג למה זה.
יש כאלו שטוענים שאנחנו חושבים שלא מגיע לנו מה שהשגנו. אני חושבת שאת יודעת שמגיע לך
אני בטוחה שאת יודעת את זה, אחרת לא היית כותבת כאן ומבקשת את החיזוק הזה
אני בטוחה שאת יודעת את זה, כי אחרת לא היית מגיעה להישגים המרשימים שהגעת אליהם
כל הכבוד על מה שהצלחת עד עכשיו.
קחי את עצמך בידיים , ותחזרי לזה, כי את הצעד הראשון לחזרה כבר עשית. ואת יודעת כמה שזה עושה טוב להיות בתוך התהליך, בלי שום קשר לכמה שמרזים- נכון שההרגשה כשאת שומרת על עצמך טובה יותר מכל הרגשה אחרת בעולם?
שבת שלום!
.
.
