[אלמוני]

הי.. מבינה ומזדהה עם כל מה שרשמת… אבל מה עושים כמתנחמים ומודעים לקושי וצריכים נחמה שנמשכת כמעט כל יום??? אין ספק שאחרי מעידה אני משתדלת לחזור לשגרה ולתפריט אבל לפעמים הקול הפנימי המרושע שלי ממשיך להציק לי ולפתות אותי לדברים “אסורים” אני מרגישה שאני לא מצליחה להתמיד וככ כועסת על עצמי.. זה כמו כדור שלג שאני נכנסת אליו ולא מצליחה לעצור!! אז אכלתי פרוסת עוגה.. כבר קילקלתי אז אני אוכל עוד אחת… לי אישית מאוד קשה לחזור למסלול.. זה כאילו שכבר התרסקתי לגמרי ברגע שלקחתי את הביס הראשון מהעוגה.. אני עובדת על עצמי כל פעם מחדש וככ קשה לי !!!!

[אלמוני]

טוב מאוד שהמשכת כרגיל, טוב מאוד שאת מודעת !
רציתי להגיב לגבי הספורט…אני התחלתי ספורט רק בשבוע שעבר. גם ביום עמוס אני מוצאת את ה 40-50 דקות ועושה הליכה מהירה. זה כל כך יעזור לך. זה ימנע ממך ליפול, כי את תגידי לעצמך שעכשיו הזעת והלכת אין סיכוי שאת הורסת את זה. וגם אם כבר נפלת, את תוכלי לשרוף קצת את הנזקים בהליכה. וגם שהגוף שלך יתרגל להליכות, תוך זמן קצר את תשרפי קלוריות גם במנוחה.
אז תחשבי על זה…ואל תתייסרי על הנפילות זה לא עוזר מניסיון…רק להמשיך תוכנית!!!
בהצלחה…

[מאת]

תגובות