50% מההצלחה טמונה בהכרה שאת זקוקה לעזרה-זה מה שהחזיר אותי לקבוצה-50 אחוז הנותרים דורשים הכנת תרופה למחלה, כן.
התופעה של לקחת משהו “מעל למוח” כי המוח יודע שאסור,כמו שאיה ציטטה בקבוצה זה כמו”תיכף אשוב” אחרי העוגיה אחרי הביס אחרי ואחרי .אז אני מציעה משהו ליפני.
במקרר שלי יש מגנט עם פעמון שמצלצל עדין אבל אני שומעת וזה מעצור ראשון. מול העיניים כשפותחים יש קופסה שמתחדשת כל יום ובה כל פעם משהו אחר פעם טבעות גזר חתיכות סלרי קטנות פלפל צהוב-זה נראה מדהים ומושך.פעם אחרת יש טבעות מלפפון פלפל אדום רצועות קולורבי פלחים.יש לזה שני אפקטים ראשית פינוק עצמי ושנית כשזקוקים זה כבר מוכן ומזומן רק לקחת.אני כל הזמן מנסה להמציא “פינוקים”שמושכים את העיין וגם טעימים וכמובן חינמיים.צריך להשקיע מעט דימיון את יודעת מה עושה לך את זה .תצליחי זה קשה אבל כדאי
“אחרי כמה שעות שאני עומדת על הרגליים ומייבשת את הגרון,אני זקוקה לפינוק..”,כך רשמת בהודעה.
מה דעתך על אמבטיה של שמנים מפנקים?
לקרא ספר טוב עם כוס תה חם?
למה “פינוק” תמיד מתחבר אצלנו השמנמנים לביסקוויט או גלידה?
איילוש,אנא תמצאי דרכים מפנקות אחרות(ולא אוכל..) אחרי שעות של עמידה על הרגליים.זה יהיה הרבה יותר מפנק ונותן לך תחושה של שליטה וכייף לסיים כך את היום.
בהצלחה. מיכל.
אני הגעתי למסקנה שחייבים להוציא את הנשנושים מהבית
רק כך מצליחים.
אם תאכלי מסודר לא תרגישי צורך לנשנש..נסי כמה שיותר
לאכול כל 3 שעות..זה יאזן לך את רמת הסוכר וכך לא
'תטרפי' מכל הבא ליד.
כשאת יוצאת מהבית כדאי לעשות תפריט סנוויץ זה יקל עלייך.
אנו עושים שימוש בקובצי Cookies לצורך תפעול תקין, שיפור חוויית המשתמש, ניתוחים סטטיסטיים והתאמת תכנים ושיווק.
המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש ב-Cookies.
למידע נוסף: מדיניות הפרטיות