[אלמוני]

בוקר טוב ,
בתור מישהי שהיו לה הרבה נפילות ולא רק של חצי כוס גלידה אלא של חצי מקרר 😉 הדבר הכי גרוע זה רגשות אשם, גם להרגיש אותם וגם להכניס לנו אותם לראש.
מנפילה אחת כזו קטנה לא יכול לקרות כלום, תמשיכי רגיל , תעשי ספורט ותאכלי מותרת תחשבי על המטרה שלך, תלכי בצעדים קטנים שבוע הבא יום שלישי אין נפילות מיותרות, החצי כוס גלידה הנוספת שווה את זה?! שווה את הרגשות אשם, החרטה , הבאסה?!
בפעם הבאה שאת עומדת לאכול, או מרגישה שאת עומדת לחרוג תספרי עד 10 ותזכרי מה יותר חשוב לך.
יום מצויין, בלי רגשות אשם ועם הגשמת מטרות (:

[אלמוני]

מיטל יקרה…
אם היית באה לישון אצלי בימי הסכנה…שלישי ושבת…איך הם היו נראים ? :))) את יכולה…הכוח בתוכך…הקולות במוחך חייבים להשתנות..לדבר שפה אחרת..את סתם נלחמת….שחררי…תני לזה לבוא מהבטן…באהבה…בלי לופים..את יכולה…
בהצלחה, מאמינה בך !

[אלמוני]

מבינה אותך, לי היו קשים שישי ושבת.
אני מנהלת רישום כבר שבועיים.
הצעתי לך היא לנהל רישום במיוחד בימים הקשים לך – שלישי ושבת, בשעות שאת יודעת שאת מועדת, תרשמי לעצמך את ההרגשה(!) שלך לפני המעידה ואחרי המעידה וכך תוכלי לטפל בזה נקודתית.
לדוגמא: אני גיליתי באמצעות הרישום הזה שכאשר אני באה מהעבודה ויש בלגאן בבית והבנות “משגעות אותי” אני אוכלת מכל הבא ליד.
הפתרון שלי לכך הוא שדבר ראשון שאני באה הביתה אני שולפת מהמקרר בקבוק מים עם תרכיז שהכנתי מראש, מחממת את המים, מכינה נס קפה ואוכלת את ארוחת הביניים – זה מונע ממני למעוד.
כמובן שאני עובדת על עצמי יום יום ומבינה למה אני מועדת ואוכלת את ה”מניאקים” הקטנים – הלא זו אכילה רגשית.
מקווה שהצלחתי לעזור מעט.

[מאת]

תגובות