ואו , סיפורי הצלחה כל כך מטאוריים, על סף בדיוניים, בעיני השמנה, הספקנית, הפחדנית, שלא מאמינה כן, אני מכירה אפילו במציאות מישהי שירדה 60 קילו לא רק באתר או בטלויזה או בכל מיני לא מציאות.
זה כל כך מרגש, מסיטה דמעה מעיני, חושבת ובקושי מעיזה לחשוב, היכולת טמונה בכולם?
כנראה שכן… צריך הרבה אומץ לעשות את הצעדים בדרך הנכונה, כי זאת עלייה, עלייה תלולה לעבר מקום שנקרא אושר. חלילה, לא אומר אנשים שלא סבלו מעודף משקל לא יודעים שהם בפסגה גופנית כלשהי, כי הם לא חוו את התהום, את ההכרה יום אחד, שהם בעצם סובלים מאוד ממה שהם עושים לעצמם – לפחות מבחינת משקל. אני רק יכולה לנסות לתאר לעצמי איזה אושר זה… אי זה עושה לי לבכות בצורה טובה..
לאט, בזהירות בצעדים כבדים לא בטוחים, אני אגיע.
לאט, ואט אט פתאום הופכת קצת קלה יותר.
הדרך לעולם לא תתקצר, וכשאתה מגיע לפסגה בטח יש רוחות עזות המאימות להפיל אותך בחזרה להתחלה או לאי שם בוודאי אולי לא רוחות עזות אלא סתם פיתויים קלים וזמניים להחליק במורד הדרך בחזרה. אין יום קל, לעולם לא יהיה כזה, כל הזמן צריך להיות מוכן
נכון כשמתרגלים זה נעשה אוטומטי יותר… אבל אין יום שלא דורש התארגנות וחשיבה, חשיבה על עצמי !
איך אשמור על עצמי!
איך אוהב את עצמי!
איך אצליח בתוכנית!
אגיע לכאן גם בעיתות משבר – כשנמאס – אני מקווה מאוד שלא אוותר על עצמי, כי זה פשוט ככה
אוהבת, צריכה אתכם לצידי
תמי
.
.
