בחיי זה כמו סם…למרות שהייתי עייפה בבקר ידעתי
שלא אכנע לזה.
ויצאתי ב17:27 לבדי לכיוון הים.
אני אגיד לכם מה…זה לא קל, ממש לא.
המלחמה הזאת עם הייאוש וחוסר התקווה מול שמחת החיים
והאמונה שנחלשות לאט לאט- היא מלחמה לא קלה.
אדם מוכרח לדבר עם עצמו כל הזמן כמו שטיפות מוח
ולשכנע את היצר הטוב לקום ולעשות!
ושלא תסיקו מזה שהייתי צמודה לתכנית חס וחלילה
ועוד איך זייפתי…!
אבל ההתמדה מנצחת ובסופו של דבר- גם לי ימאס “ללכת עקום”
עם התכנית.
זוהי משנתי להיום..התמדה ועקביות!
בהצלחה לכל הנשקלים מחר(כולל אותי למרות שאין לי ציפיות בשמים)