[אלמוני]

קראתי שוב ושוב את השורות וגם מה שביניהן, שהתכוונת לכתוב… גם אני הייתי ב 2 קצוות הסקאלה. כמוך גם אני הייתי בשמירה, נגעתי בשמיים והתרסקתי לארץ.. אין מה לעשות את יכולה להיות ווינרית בנשמתך אבל ברגע שיצאת מהמסגרת -יצאת תרתי משמע. שחקן זוכה בנקודות אבל הצוות זוכה במשחק!! מזדהה עם כל מילה שכתבת אבל בטוחה שאוכל לשנות את דעתך. אשמח לעזור לך במייל הפרטי [email protected]

[אלמוני]

מרגש לקרוא את שכתבת
כשסיימתי לקרוא עלתה בי המחשבה, הבחורה הזו נוקשה מידי ביחס לעצמה, פחות ממושלמות היא לא מקבלת, או הכל או כלום
אז קודם כל תסלחי לעצמך, ואז תתחילי מחדש, אבל בנחת, והפעם תעלי על פודיום המנצחים של ריצת מרתון ולא של 100 מטר.
בריצת המרתון יש ירידות ויש עליות ולפעמים אפילו נופלים בריצה, אבל היא ארוכה ולכן מאפשרת תיקונים בהמשך הדרך.
בהצלחה רבה לך 🙂

[אלמוני]

וזה כל מה שיש לי להגיד…

[אלמוני]

רומי יקרה, קודם כל יפה ששיתפת וכל הכבוד שהישתפכת לא כל אחד יכול ומסוגל לשטוח ולבטא ולהצביע על הבעיות והנקודות החלשות והרגישות שלו.
זה כבר מראה עד כמה חשוב לך ואת רוצה לחזור…
עיזבי מחברות ודפים חדשים אנחנו לא בכיתת לימוד או בהכנה למבחן…
וכמו שכבר נאמר פה אל תהיי קשה עם עצמך…
הצלחה זה התהליך ולא תמיד
“הציון” הכי גבוהה או מקום ראשון על הפודיום…גם לעמוד ליד וקרוב זו הצלחה ענקית.
ושוב אנחנו לא בתחרות ולא עומדים למבחן.
אנחנו בתהליך…ובניסיון להכנס לאורח חיים נכון ובריא שיהפוך חלק בלתי נפרד מחיינו.
ושימי לב כתבתי בניסיון!!!כי תמיד בכל דבר בחיים יש עליות ומורדות ולא פעם אנחנו נופלים וקמים.
תחשבי אם ילד שלך יכשל בטסט כמה פעמים איך תעודדי אותו להמשיך ולנסות עד שיצליח וינהג…
אז כך גם אצלנו…
כך גם אצלך..
היגעת לשמירה טעמת את הטעם הטוב ושיחררת רסן…
אל יאוש…
אני מאחלת לך להגיע שוב לשמירה והפעם להפנים ששינית אורח חיים ולא כדאי לחזור ולהרגיש טעם מר של אכזבה אלא לזכור מה הרווח שיש לך וכמה כיף ומתוק טעמה של הצלחה.
מחזיקה לך אצבעות בדרך חזרה הביתה=חזרה לתכנית
רחלי ו.

[אלמוני]

רומי בואי שבי בצד שלי, לידי…:)
איך אהבתי כל מילה שכתבת…איך התחברתי לכל משפט שכתבת…
איך אהבתי את הכנות…ואת השיתוף..ואת האומץ והתעוזה !!
רחמים עצמיים וחצים בלב הולכים יופי…החץ אמור לפגוע בבלון הזה של הרחמים ולהבהיר לך שאין מקום בחיינו לרחמים עצמיים אלא רק לעבודה ולתקווה ולאופטימיות ולאמונה ולחלומות חדשים שמתגשמים יום אחר יום…..
מאמינה בך…
עדכני אותנו….
:אוהב:

[אלמוני]

קראתי שאת מתגעגעת לטעם של ההצלחה,האמת הכי מאמינה לך ואין שום סיבה שלא תחזרי לטעום אותו.מניסיון יודעת שבמצבים מסויימים כדאי לנו להפסיק להיות פרשנים ולהפוך לשחקנים.מי שעולה על המגרש ומתחיל לשחק ,ומבין את כללי המשחק ואם לא תמיד אפשר לשאול את המאמן(מדריכה,פורום,פייס,מוקד),דבר אחד מובטח לו הנאה.כי הרבה יותר כייף לשחק, מאשר לשבת בצד ולפרשן.תעדכני אותנו מה קורה איתך. ב ה צ ל ח ה . 🙂

[אלמוני]

היי, נהנתי לקרוא את מה שכתבת, מהבחינה של כנות, עומץ ורצון כן להצליח(אל תגידי שלא), מזדהה ומבינה אותך מאוד!!!!
לדעתי פשוט תעזבי את הכל, את כל המחשבות, פירושים, תפסיקי ליספור כמה הצלחות וכמה נפילות היו לך, פשוט תניחי לזה ותתחילי, פשוט תתחילי בלי יותר מידי הבטחות, מטרות ומחשבות , פשוט תיזרמי, ותיראי שתצליחי.
אני גם הייתי אדם של “שחור ולבן”, אדם שלא היה לו אפור…ועד עכשיו אם יש לי נפילה, אז היא ממש חזקה(אוכלת את כל מה שאני רואה, אבל את הכל!!! כי אין מה להפסיד – בדיוק כמו שכתבת…)אבל לא, צריך לדעת שיש גם אפור ושאם נופלים (ותמיד נופלים) אז לעשות את הכל כדי מיד לקום ולא לשבת על הריצפה…. אז פשוט קומי!!!! כי רק את יכולה להקים את עצמך, רק את ולא אף אחד אחר!!!(זה גם מנסיון)…

[אלמוני]

בנות יקרות,
תודה תודה תודה לכולכן…
וואו, מי ידע????? אני לא היחידה בעולם עם צרות שכאלו?? 🙂
אני חייבת להודות שגרמתן לי להרגיש בבית, ועל כך שוב תודה ענקית, זה לא משהו שאמור להילקח כמובן מאליו!
ועכשיו הבהרה קצרה, אני חושבת שאולי לא הצלחתי להעביר את רוח הדברים של ההודעה הקודמת, ואולי יצרתי רושם
של מישהי שכרגע קצת בדאון בגלל כל הדברים שצוינו לעיל, ואכן יש בזה אמת, וכאן אני חייבת לציין שזה מדהים אותי כל פעם מחדש שאנשים, ולא משנה עד כמה שונה גילם, מוצאם, ומעמדם בחברה (וגם בלי להכיר אתכן אישית אני מנחשת שיש כאן ייצוג לכל או לפחות לרוב הספקטרום) הם בשורה התחתונה, אנשים! כאלה שמתמודדים עם אותם אתגרים בשביל המפותל הזה של החיים. ואפילו בלי להתאמץ הצלחתן לקרוא בקלות רבה בין השורות שלי ולקלוט אותי רק בגלל שבסופו של דבר כולכן יודעות בדיוק על מה אני מדברת, וזו בדיוק הסיבה שבגללה אני מרגישה ש”בתוך עמי אני יושבת”. אבל מה שאתן צריכות לדעת עליי הוא זה: (ואני יודעת שתזדהו איתי!!!!!!) אני לא קורבן, אני מלכה! (עוד מישהי קראה את “בדולינה” של גבי ניצן???? מי שלא, עכשיו לרוץ לקרוא, ספר אדיר!!!!! וגם ההמשך שיצא ממש לפני כמה חדשים!) את כל ההחלטות שלי עשיתי לבד, ואת עולמי לטוב ולרע בניתי בשתי ידיים ואני עומדת מאחורי כל החלטה, בין אם אחת שהתבררה כמוצלחת, ובין אם שלא. אף אחד לא הכריח אותי מעולם להחליט כך או אחרת, ועם תוצאות הבחירות שלי (כולל אלו שגרמו למידת המכנסיים להיות מה שהיא) אני מוכנה להתמודד HEAD ON!
אנחנו כולנו הרי “עופות חול” שיודעות להיוולד מחדש מהאפר של עצמנו, ותקום מי שלא נפלה לפחות פעם אחת!!!
אז בנימה לוחמנית זו אני מכריזה קבל עם וקהילת הפורום האדיר של חלי ממן על אתגר!
המטרה: לשבור הרגל רע (פיתחתי לי אחד מעצבן כזה לאחרונה: להיות סבבה כל היום ואז לעוף על המקרר ברגע שאני חוזרת הביתה מהעבודה).
האמצעים: נחישות, מוטיבציה, רצון(!) ואתן, בנות יקרות שתשמשו לי כעדות (אין מצב שאני עושה פדיחה אחרי שהתחייבתי עם כל הרוח והצלצולים)
פרק זמן שהוקצב למטרה הראשונה: אני לא זוכרת בדיוק כמה פעמים מבחינה מדעית צריך לעשות דבר חדש עד שהוא מושרש כהרגל, או לחילופין: להימנע ממשהו עד שההרגל נשבר, אבל נראה לי שאם אני אעמוד בזה שבוע, אפשר יהיה לעבור הלאה.
אם למישהי מתחשק להצטרף עם אתגר משלה זה יהיה מעולה! בכל אופן
WISH ME LUCK!
נ.ב
איה, אני כל כך בדרך לכיסא הזה לידך, הנה תראי אותי אני כבר באה 🙂

[מאת]

תגובות