לצערי , אני מאוד ממהרת לעבודה, ואין לי את די הזמן לארגן את מחשובתיי כראוי. אבל חשוב לי מאד להעלות בכל זאת בכתב הדברים הבאים. השבוע גליתי כי עליתי 500 גרם. לא ציפיתי לזה הפעם אלא בשבוע שעבר שבו חגגתי.. בכל אופן, רציתי לומר כמה משפטים שאני משננת מאז השקילה, דברים שאותי מחזקים, ואולי ימצאו דרכם ללבות המתקשים בתהליך כמוני.
“אין יאוש כלל בעולם” – אמר נחמן מאומן – הרי זהו רבי נחמן אליעזר – לא אין לי אף זיקה לענייני התורה ועניינים הנובעים ממנה, ובכל זאת – אעזר בעת צרה – בכל מה ומי שעושים לי טוב. לא בוחלת באמצעים.
אין יאוש כלל בעולם, ועוד אמרה מיוחסת לרב המאומן “מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד”.
לא אשקר, קשה לי לשמוח שאני מגלה שהשמנתי חרף המאמצים.
אבל אם זאת מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד – אשאב מאי שם בתוכי ומהמקום בו נמצאת הקבוצה, את מה שכבר נמצא בידי, חצי הכוס המלאה – 6 ק”ג ירידה מהשקילה הראשונה – ואני צועדת בדרך ארוכה לקראת תמי הרזה.
יש לי עוד כמה משפטים, שאני מחזקת את עצמי בהם, ואקנח באחד, ברוח יהודית מרנינה נוספת.
“גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע כי אתה עימדי”
אה – הגזמת גיא צלמוות? האמת? לא כולנו מגיעים לקבוצה מאותה סיבה. חלק רוצות לחזור למידה מהתיכון, וחלק רוצות דברים אחרים, לא על כולן רובצים עודפים מטורפים, אבל כן על כל שמנה וביחוד לצערי על אלו שצברו לעצמם השמנה מורבידית (חולנית) מאיימת סכנת חיים, לא אפרט עכשיו קוצר זמן.
המשפט מתחייס כמובן למחלמה – מלחמת דוד, שוב אם אינני טועה.
גם לנו יש מלחמה תמידית ובזה? לאיש אין ספק אני מניחה.
אז כאמור, אמר הרב מאומן – “אין יאוש בעולם. כלל” ולא סתם ישנה שם נקודה. יש טעם בדברים. טעם יותר טעים מכל פורמציה של דבר משמין.
.
.
