אהובה יקירתי !
הניחי ראשך על הכר, נשמי נשימה עמוקה, על כולנו בחיים עוברים ימים לא פשוטים, לא נעימים…זה חלק מהמסע…כל פעם שאני נתקלת ביום כזה אני נתקלת בדרך “האבנים הצהובות”, שביל אחד שבו אני מרגישה שעולמי חרב עליי והכל אבוד..והשביל לוקח אותי למקומות לא טובים ובסופם אני מתנחמת לרוב באוכל, שביל אחר שבו אני מזכירה לעצמי שזו דרכו של עולם וזו גם דרכו של הקב”ה או של היקום להזכיר לי ממה אני עשויה..כמה כוחות יש בי, מאגר בלתי נדלה של כוחות ועוצמה שרק מחכים שאני אפעיל אותם בכוח המחשבה בלבד !! ואז בעודי צועדת בשביל פתאום אני אכן מגלה כמה חזקה אני, ושיש ביכולתי ובאחריותי לשנות את המצב, זה אמנם לא קל, אבל זה אפשרי…וזהו השביל יקירה שלי שאני תמיד בוחרת בו, כי בסופו יש “סעודה ענקית”, של הנאה, נצחון, טעם מתוק…והכל בזכותי..:) בזכות זה שלא ויתרתי, בזכות זה שהתמודדתי ולא ברחתי או התכחשתי…וזה שווה את הכל.
לפי דעתי את צועדת על השביל הזה, כי ניסית..ולא ויתרת, ולא מעניינות אותי העוגיות שליד הקפה, מעניין אותי שיצאת להליכה לנקות את הראש והשקעת בעצמך !! ומעניין אותי שאת מודעת לזה שעובר עלייך משהו…נסי לבדוק עם עצמך עמוק עמוק מה זה בדיוק…ומצאי את הכלים המיוחדים שעוזרים לך…..בכל מקרה פיזרתי מעלייך בלילה כשישנת אבקת קסמים, שתעזור לך להתחיל את היום מחדש…כאילו לא קרה דבר…זו הדרך..
מאמינה בך
איה
.
.
