[אלמוני]

אני בתכנית חודש וחצי.
בהתחלה היו ירידות, גדולות וקטנות יותר אבל הרגשתי שאני בדרך הנכונה.
כאילו אני עומדת על שביל הממוקם על פסגת הר, והשביל מוליך אותי למטה.
אמנם השביל ארוך ואני בתחילת הדרך אבל אני מסתכלת למטה ורואה את הבית שאליו אני מתכננת להגיע…
בשבוע שעבר הייתה עליה גדולה במשקל (900 גרם!) שלא הופתעתי ממנה.
אבל מעבר לצער על העליה אני מרגישה שסטיתי מהשביל.
אני כבר לא שם..
הרבה יותר אדישה :לאבטוח:
וכאילו לא מאמינה בתהליך ובעצמי.. :לאבטוח:
היום יש לי שקילה ואני לא נרגשת כמו פעם, לא מצפה, מרגישה מה שיהיה יהיה..
מה לעשות? :המום:
אני רק בתחילת הדרך?
איך לחזור למוטב? :המום:

[אלמוני]

מובן,מוכר,ואנושי.מניסיון אישי היופי בתהליך הזה
זה כל פעם מחדש לעצור ולראות מה משרת/עובד לנו ומה לא.
חשיבה שלילית לא משרתת לעומתה חשיבה חיובית כן.
הכינוי שבחרת לעצמך גם.אופטימיות מאד עוזרת בתהליך.
הולכת רגע איתך בהשוואה לתהליך כטיפוס על הר.נאמר שאת יוצאת לטיול
שכולל טיפוס על פסגת הר שממנו נשקף נוף מהמם שקיבלת המלצות חמות מאד מאד
שזו הולכת להיות חווית חייך.
האם סתם כך תתחילי לטפס או שתצטיידי בנעליים נוחות,מפה,מזון
ובכלל תכיני את עצמך לטיפוס?תביני שהטיפוס לא יהיה קל אבל יהיה שווה?
תביני שיהיו הפסקות בדרך?אולי גם מחשבות אם כדאי/לא כדאי להמשיך בטיפוס?
אבל כל הזמן תהיה תמונה ברורה מול עינייך של הנוף שתראי מפסגת ההר!!
כך גם בתהליך .לא תמיד יהיו בו ירידות/לא תמיד תרגישי את הפרפרים בבטן
של ההתרגשות לפני השקילה.עם הזמן תלמדי להוקיר ולהנות גם מהצלחות קטנות.
(אני רואה בכתיבת הפוסט שלך הנוכחי הצלחה את גם רואה זאת?).
תסתכלי היום מסביבך בקבוצה.קבלי השראה מהמשתתפים ומדברי המנחה.
בהצלחה
🙂

[אלמוני]

נמלא את הליטר וחצי מים בבקר כמו בכל יום ונקפיד יותר
:שמח1:

[אלמוני]

אחרי התמיכה שלך לבונבונית את לא צריכה גם עצות ממני :אוהב: :אוהב: :אוהב:
ברור לי שתחזרי לשביל..

[מאת]

תגובות