ראשית שיהיה לך חג שמח, דבר שני אני חייבת להתוודאות ובטוח יש עוד רבים כמוני, שגם הם מוצאים את “הנחמה” באוכל, קראתי את מה שכתבת.. והבנתי אותך מאוד…פרט למשהו אחד שלא התחברתי אליו, שכתבת שנעלת נעלי ספורט ויצאת להליכה…אצלי זה לא קרה אף פעם – ההיפך, מהרגע שאני נופלת מכל סיבה, אני לא מפסיקה לאכול, לזלול מכל הבא ליד ומסתובבת שוב במעגל השבירה, אכילה, זלילה, רגשי אשמה, וכו' ולא מפסיקה עם זה עד שאני הולכת לישון
והשינה היא לא שינה נעימה כל כך היות ואני מרגישה כבדותתתתתתתת, כי אכלתי המוןןןןןןן וכל דקה מתעוררת, מרגישה טפוחה….
ורק שתדעי לך, מצא חן בעיני הקטע שנפלת מספר ימים/ שעות / דקות ובכל זאת מתחת קו ארוך – לקחת את עצמך בידיים נעלת נעלי ספורט והלכת להליכה – ואני בטוחה שאחרי ההליכה לא חזרת לזלול – רק שתדעי לך שאני חושבת לאמץ את הרעיון, אם חלילה אפול, מכל סיבה , אאסוף את עצמי ואמשיך במסלול של הדיאטה , הליכה, או אכילה מסודרת עפ”י התפריט – זו הגדולה שלך – ואני מאמצת את הרעיון שלך הנפלא
בהזדמנות זו מאחלת לך חג שמח – ברכה והצלחה

הי בוקר טוב,קורה לכלנו שיש ימים טובים ויש ימים נו מה לעשות פחות טובים, טוב מאוד שלקחת את עצמך בידים ועשית את הדבר הנכן ביותר לצאת להליכה כי אם היית נשארת לדעתי היית ממשיכה עם האכילה, כל הכבוד לך שתפסת את עצמך ויצאת גם אם עלית לא נורא כמו שרינת כתבה לך כנסי לתוכנית שוב ב”ה שבוע הבא תראי ירידה בהצלחה ותישארי אפטימית תמיד, אל תתיאשי יום הכי נפלא שאפשר