במצבים כאלה, מה שעוזר לי אחרי זה זה העובדה שיש לי את המודעות. עצם זה שאת עושה משהו וחושבת עליו תוך כדי ולא נכנעת לדחף לזלול, גם אם כן יש אלמנט של ויתור לעצמך, את עושה את זה ולא מקלה ראש.
ואני מקווה בשבילך שגם נהנית תוך כדי 😉 כי אמנם חרגת, אבל לפחות שבעת ונהנית. הכי חשוב זה לקחת את עצמנו בידיים ולהמשיך הלאה לפי התכנית.
אתמול חוויתי משהו דומה וכעסתי על עצמי אחרי זה. אבל אני יודעת שכל השבוע נצמדתי לתכנית וכנראה שסוף העולם עוד לא הגיע מזה. העיקר שאני יודעת שבסופ'ש יהיה לי אוכל מסודר וקניתי לי דברים שמותר לאכול.
עוד משהו שאני מתכננת לעשות זה לדבר עם הגורמים סביבי (אבא שלי למשל) ולהסביר שאני בתהליך שהוא לא קל. מבחינתי אני מרגישה בסוג של גמילה ואני חושבת שהאנשים הקרובים אלינו צריכים לרצות בטובתנו ולעזור לנו ולא להעמיד אותנו מול מכשולים. אז אפשר לתכנן מראש, שאם הולכים לגלידריה אולי אפשר לחכות בחוץ עם גלידה דיאט או פשוט לאכול לפני ואז אין תחושה של רעב והחמצה. אולי לשתף חברה שתדע להחזיק לך את היד ואולי להכין לך צלחת ירקות בפעם הבאה שתוכלי לנשנש ממנה כאוות נפשך.
האמת שדווקא השבוע התמודדתי היטב עם מצב שהזמינו פיצה ולא “נפלתי” אבל זה באמת בגלל שחבר שלי היה איתי ותמך בי. זה אולי רע, אבל באיזשהו מקום כשאני רואה את כולם זוללים ואני נמנעת אני חושבת על זה שבסוף הערב הם כולם יצטרכו לעבוד קצת יותר קשה על איך שהם נראים ממני וזה מחזק אותי.
אז אני מקווה שלא חפרתי לך מידי :מאושר: תמצאי את העוגנים האלה שיעזרו לך להתמודד עם מצבים מסוימים, תתכנני קדימה ותדעי להמשיך הלאה בלי להישבר. 🙂