-
כל כך נוגע ללב מה שאתה כותבכואב, אני מבינה אותך, כולנו, זה בסדר למעוד, אני מאמינה שזה חלק מהתכנית, אבל, תבין שהמעידה באה מאיזשהו מקום של כעס, על העולם, על התכנית, כעס שנובע מהתחושה שלקחו לך את הדברים שאתה כל כך אוהב כמו חלה וחומוס, תבין, שאף אחד לא לקח לך את זה, אתה בחרת, ובחרת נכון, בחרת בחיים שלך, בריאים יותר, שמחים יותר, זה פשוט לוקח קצת זמן, תיהיה חזק.. יש לך מטרה מעולה ששוה את כל החומוסים והמטבוחות בעולם! יש לך מטרה, להיות בשליטה, לכן, גם אם אתה מועד , אל תאכל את הלב.. זה הכי משמין! תלך לקבוצה , תוכל להיזכר מאיפה באת ולאן רצית ללכת, תשאב כוחות תתאפס, ותחזור כמו רובוט.. אל תחשוב על לום, פשוט בתור התחלה תיתנהג באופן טכני לחלוטין, זה יחזור.. אל תדאג, המשברים הם חלק מאוד מכובד מהתהליך, אל תזלזל בהם, תבין אותם, ול תילחם כי במלחמה אין מנצחים, תיקח את המשברים איתך לאורך הדרך ותהפוך אותם לאט לאט לחוויות בונות ומתקנות, אתה הרגעת אותי ואמרת לי שברגעים קשים.. פשוט להפעיל תמוח ולהיזכר.. מה יותר חשוב. אני שולחת לך חיזוקים וחיבוקים ותמשיך.. אל תוותר! בסוף תצליח והכי חשוב שתדע, שיגע היום שבו תוכל להנות מחלה וחומוס, אבל תגיע ליום הזה בכבוד. אל תיתייאש! ב ה צ ל ח ה!! ותעדכן..:)
-
כמה התחושה שלך מוכרת …כמה מפחיד לחזור אחרי “נפילה”..
כל יום אנחנו אומרים: נתקן קצת את הנזקים של אתמול… נכון???
אבל, האם ללכת באפילה בלי לדעת מה הנזק שגרמתי , לא יותר קשה מלהגיע???
תגיע “ותסיים” עם זה… תתפטר מהתחושה הזו של הלא לדעת כמה נזק נגרם…(הוא בטח יהיה יותר קטן מאם לא תגיע..)
החומוס וחצילים (ולכל אחד מאיתנו זה משהו אחר: עוגה, שוקולד)
הם הנאה במזומן!!!!!!!!!!!!!
אך איזו תחושה יש לך אחר כך?????
עם איזו תחושה אתה נשאר יותר זמו????
עם ההנאה “במזומן” או עם ייסורי המצפון???
ומה עושים לנו, השמנים הייסורי מצפון הללו???
הכעסים העצמיים הללו???
האם הם לא מכניסים אותנו לעוד אכילה מיוסרת????
לפי המשפט האחרון שכתבת…אני בטוחה שתמצא כוחות להגיע היום!!!!
להפסיק ללכת באפילה ולמזער נזקים….
מאמינה בך!!!
-
יש לי רק דבר אחד לומר לך …. חוזרים לדיאטה מהארוחה הבאה ולא ממחר!!!! בהצלחה!!!