[אלמוני]

רגעי שבירה.. לכולנו יש אותם. כן גם לי זה קורה. שבת לא מאורגנת מנשנוש לנשנוש הרבה חשק למתוק, למלוח ומה לא. אם פעם הסכר היה נפתח והייתי אוכלת בלי סוף כי כבר ״שברתי את הדיאטה״, הרי שהיום אני מחבקת את עצמי, מבינה שזה גם חלק מהחיים ושלכולנו יש גם ימים כאלה. החוכמה לדעת לעצור ולהבין ששום דבר לא קרה. להבין שאנחנו לא בדיאטה ושאורח חיים בריא זה לכול החיים. אני עכשיו יוצאת להליכה. לי זה מאוד עוזר! אשמח לשמוע מכם איך אתם מתמודדים אם רגעי השבירה האלה.

[אלמוני]

בדיוק כמוך, פעם ברגעי שבירה, זה היה אם כבר אז כבר. היום המודעות והשליטה בידינו, למדנו לא לוותר לעצמנו, למדנו לשלוט ולהבדיל בין חשקים לרצון , למדנו על רווח מול ההפסד וזה עוזר. צריך לשים על המשקל את הדברים ולראות מה עדיף.

[אלמוני]

זאת בדיוק הגישה, אני מנסה לא ליפול לעצבות אלא לחבק את עצמי כמו שאת אומרת. זה לא קל אבל העצבות לוקחת למקומות די אפלים ולא כדאי להכנס לשם…
ובדיוק כמוך גם אני יוצאת להליכה או ספורט אחר כדי להחזיר לעצמי את ההרגשה של השיגרה הבריאה והטובה.
לי גם מאד מאד עוזר לדבר עם בעלי הוא תמיד מקשיב לכל החפירות שלי ותומך ומייעץ וזה עוזר לי לקבל פרופורציות.
אתמול התלוננתי בפניו שאני מרגישה שאני משמינה ואין לי מושג ממה ואני אוכלת כמו שצריך למרות הפיתויים…. אז הוא הסביר לי שזה דמיונות שלי ונותנים לי את הנסיון הזה מלמעלה כדי שאלמד לשחרר את האובססיה המטורפת שלי לגבי החיצוניות. ואחרי שניהלנו שיחה וניסינו לברר למה זה כל כך מפריע לי אם יש לי טיפה עודף משקל והגענו למסקנות (לא ארחיב כאן) אז פתאום הבטן שלי כבר לא הייתה נראת לי ענקית כל כך כמו קודם…
בקיצור לדבר עם מישהו שאכפת לו ממך זה מאד עוזר

[אלמוני]

בפייס בוק
לפחות היית נותנת לה קרדיט :לאאכפת:

[אלמוני]

מסכימה עם כל מילה שכתבת, “כי זה תלוי רק בנו…”
גם אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מארגנת לי סדר יום מלא
במיוחד בסוף השבוע על מנת לא לפתוח את המקרר והארונות…
הרבה מאוד פעמים אני יוצאת להליכה בישוב.
כל אחד מאיתנו צריך לעשות את מה שהכי עוזר לו להתמודד 😉 :שמח1:

[מאת]

תגובות