היתה תכנית על שמנים, אמרו שפעם חשבו שלהיות שמן/רזה זה עניין של כוח רצון.ככל שמתקדמות האפשרויות לבדוק את המוח מתברר שיש הבדל במוח בין אנשים שאוהבים לאכול לבין רזים.המוח אצלם דורש יותר אוכל. אז אמנם זה קשה להתמודד עם הבדל מולד, מצד שני לא צריך לייסר את עצמנו שאין לנו כוח רצון, ושאנחנו לא מתאמצים ושאנחנו חלשים וכו…אלא זו התמודדות עם קושי כמו שחולי סוכרת צריכים לסרב לסוכר.ואני תמיד אמרתי לבעלי הרזה שלא הבין את הקושי לעשות דיאטה[“פשוט לא אוכלים וזהו!”..] שהוא לא מבין שכשאני נכנסת למטבח מכל ארונות המטבח האוכל צועק:פ-ז-י-ת!!!! ואילו כשהוא נכנס-שקט…אז מה החוכמה? אולי לי יש יותר כוח רצון מלרזים שבחיים לא יאמרו 'לא' חלוש מתשוקה לעוגה מהממת?
.
.
