- This topic has תגובה 1, 5 משתתפים, and was last updated לפני 7 שנים, 7 חודשים by
אלמוני.
-
מאתתגובות
-
12/04/2019 בשעה 18:26 #152544
אלמוני
לא פעילאת רק בת 25 ולמה כ”כ הרבה שיפוט וחוסר סלחנות כלפי עצמך?
כשאנחנו רוצים הכל מהכל בסופו של דבר אנחנו עלולים להישאר בלי כלום…
בואי נעצור רגע את הסחרור ונחשוב באמת לתוך הנשמה שלנו..
האם את באמת לא יכולה לעמוד 85% (בכוונה לא 100%) בתפריט?
האמת את באמת לא אוהבת את עצמך עד כדי כך או שזו רק אכזבה שלך מרצון עצמי לעשות הרבה מעבר למה שאת מסוגלת?
יכול להיות שאת פחות יוצאת עם חברים כדי פחות להתפתות לאוכל שבחוץ אבל נסי לבלות במסגרות שהן מעבר למסעדה או משהו שכולל בתוכו אוכל.. כי כדי לתת לנשמה להיות רגועה אנחנו חייבים קצת אויר ובילוי מעבר למסגרת והעבודה…
נסי למצוא חברה ובתור בילוי לצאת איתה להליכה.. ואם אין אפשרות קחי מוזיקה וצאי.. לכי אפילו 20 דקות לאט לאט תתאהבי בזה וזה יהפוך להרגל.
שבי עם עצמך ותעשי רשימה של יתרונות וחסרוונות של התהליך הזה שאת עוברת ותלי אותה במקום גלוי אין לי ספק שהיתרונות יעלו על החסרונות.
ולסיום אנו נוטים לשפוט את עצמנו בחומרה וכך מראש מתייאשים כי אנחנו מאמינים שאנחנו לא מסוגלים, גלי אמפטיה וסבלנות כלפי עצמך ותראי שלאט לאט הדברים יבואו הרבה יותר בקלות.בהצלחה!!! :שמח1:
12/04/2019 בשעה 18:26 #152545אלמוני
לא פעילתזכרי שאת בת אדם. וככזו אנחנו נוטים לעשות טעויות, לעגל פינות וכו. אני בתכנית כבר כמעט חודשיים ומתוסכלת מידי פעם גם על זה שאני לא “מרביצה” ירידות. אבל אני חושבת שצריך לדאוג למגמה. גם אם היא קטנה ואיטית, כל עוד את בירידה, אז זה טוב.
ולפעמים הגוף רוצה ונתקע או אפילו עולים במשקל. וזה גם בסדר.
אל תכעסי על עצמך. אני בסך הכל בת 27, אבל חיה עם המשקל העודף כבר מאז שאני ילדה.צריך להסתכל על המטרות קצרות הטווח ולהשיג אותן. אפילו לא בטווחי זמן מוגדרים כי זה לפעמים יותר מתסכל. אבל נגיד ה-5 קילו שרוצים לראות פחות (ואני עוד לא הגעתי ל-5 הראשון אפילו!) אבל ברגע שאת יודעת שזה שם וזה הכיוון אז זה שווה את המאמץ.
את לא צריכה לחשוב על מה אנשים אחרים עושים ומה הבעיות שלהם. לך יש את הצרות שלך ואת תטפלי בהן כי זה חשוב לך אחרת לא היית הולכת לקבוצה או משנה את קצב החיים שלך בהתאם לתפריט של חלי. תזכירי לעצמך שזה חשוב. אני גיליתי שלעשות פרצוף חמוץ כל פעם שאני רואה או מריחה משהו מפתה גם עוזר. אני עובדת על עצמי שזה לא משהו וזה באמת משכנע אותי. ואם בפה מתחיל להצטבר רוק של רעב אני שותה כוס מים או קפה. זה בדרך כלל מרגיע אותי.
הייתי למשל בשבת במסעדה עם המשפחה של החבר וקודם כל הביאו לשולחן לחם עם ממרחים והחזקתי את עצמי לא לאכול למרות שהייתי ממש רעבה. ואז הוציאו לנו סתם כמחווה של רצון טוב צלחת של עלי גפן ממולאים. המזל היה שליד העלים היו קישוטי ירק של עגבניות וגזר. אז ישר עפתי על זה ולהפתעתי הבטן פתאום השתתקה. אני חושבת שאנחנו לא מאמינים לפעמים שזה יעבוד עד שאנחנו לא מנסים. ועצם זה שגיליתי שאני יכולה לסתום לבטן שלי “את הפה” ככה ממש עודד ושימח אותי וגם חיזק אותי כי אני יודעת על כלי שלפני לא ידעתי עליו. וזה לגמרי עניין של ניסוי וטעייה. גם גיליתי שאני אוהבת לקחת אוכל מעצם ההשתתפות. אז התחלתי לקחת אוכל ולהביא אותו לחבר שלי שנראה אחלה ויודע לשמור על עצמו אבל גם אכלן לא קטן, אז אני פשוט דוחפת לו כל מה שהייתי רוצה לאכול בעצמי. אני משמינה דרכו 🙂 אז אני לא יודעת אם לך יש מישהו כזה שיעזור לך, אבל צריך ללמוד להכיר את עצמנו. ומותר להישבר בדרך כי כמו כל מערכת יחסים, יש עליות ויש ירידות. אבל בגלל שזה לכל החיים ואי אפשר להתגרש חייבים ללמוד גם להשלים, לחבק, ולקבל את עצמנו וללמוד לפעם הבאה מה עדיף לעשות.
אני חושבת שאת בחורה חכמה וחזקה ממה שיצא לי “לקרוא אותך” ואני בטוחה שיש לך את היכולות הדרושות. פשוט תמצאי את הכוחות בתוכך שיעזרו לך להוביל את עצמך קדימה אל המטרה הרצויה.
ולי מאוד עוזרת דווקא הידיעה שאני בת 27 – ולך בתור בת 25 עוד יותר – אנחנו צעירות והגוף שלנו במצב כזה שהוא מסוגל להכיל ולקבל שינויים כאלה. זה יתרון, לא חיסרון. אז יאללה, לעבודה 🙂 סומכת עלייך שאת יודעת לקום ולהרים את עצמך. :שמח1: 😉
12/04/2019 בשעה 18:26 #152546אלמוני
לא פעילנהניתי לקרוא את התגובות שקיבלת.
כמה כח יש בפורום הזה להרים, לתמוך, לכוון וליעץ.
כשקראתי את כל שאלות ה”למה” שלך הדבר הראשון שקפץ לי לראש לענות לך – שבמקום המילה “למה” בכל שאלה תרשמי את המילה “איך”….
איך אני יכולה לעמוד בתפריט, איך אני אוהב את עצמי במראה… וכו'
ועכשיו אני בטוחה שדרך ההתמודדות תהיה פשוט יותר… כשאנחנו פורטים את השאלה לעשייה/פעולה12/04/2019 בשעה 18:26 #152547אלמוני
לא פעילזה שיש לאנשים בעיות רציניות בחיים לא פוסל את זה שקשה לך. אני בת 27 והייתי לפני 8 חודשים בדיוק באותו מצב. סירבתי לקנות בגדים כי לא הייתי מוכנה לקבל את זה שאלו המידות שלי. לא הסתכלתי במראות גוף וגם לא הצטלמתי, הייתי במקום מאוד רע וחשוך. בדיוק כמו שאת מתארת. עד שיום אחד הלבשתי טייץ והסתכלתי במראה. בכיתי שעה. ואז החלטתי שדי. רק אני יכולה לעזור לעצמי. הודעתי למשפחה שאין יותר דיונים על המשקל שלי, והכי חשוב – הפסקתי להיות כלכך קשה עם עצמי. אני סלחתי לעצמי. נרשמתי לחדר כושר, הקפדתי להתאפר כל יום ועשיתי קנייה מטורפת של בגדים. החלטתי שאני רואה את הטוב בחיים, ויש המון!!! והנה אני, 13 קילו פחות. שמחה. מאושרת. בזוגיות מדהימה. את היחידה שיכולה לעזור לעצמך! אז קדימה. הרבה אהבה כי את מדהימה. אני בטוחה. :אוהב: :אוהב: :אוהב:
-
מאתתגובות
יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.