היי..
קוראים לי ליזי..
לפני שלוש שנים בערך הגעתי לקבוצה של איה המדהימה..
חסרת ביטחון בלי שום אמונה ותקווה שאצליח.
לא באמת חשבתי שאפשר לעשות שינוי כזה .
שבוע ועוד שבוע..ירידה ועוד ירידה..הביטחון שלי עלה והתמכרתי לתוכנית ולמפגשים. נהנתי מזה. אבל ממש.. חיכיתי לזה כל שבוע. ככה אחרי חצי שנה ירדתי 22 קילו וכמעט הגעתי ליעד.הייתי מאושרת..אבל לא להרבה זמו
הגיע זמני..התגייסתי לצבא..הדבר שממש פחדתי ממנו. בתוך תוכי ידעתי שאני לא אסתדר. שכבר לא תהיה לי שגרה. לא יהיה לי את הסדר יום שלי שהתרגלתי אליו כל כך .
התנאים והחוסר הצע שם פלוס הסטריליות שלי גרמו לי לאכול מה שיש ומה שמזדמן…
ככה לאט לאט עליתי ועליתי במשקל.. נכנסתי למחשבות ולדכאונות. זה לא פייר. לא הבנתי מה קורה..
ניסיתי לעצור הכל . ניסיתי לשפר קצת..אז הצלחתי טיפה לרזות אבל מיד אחר כך החזרתי הכל..
ככה כל פעם .
היום אני כבר משוחררת . אחרי עלייה גדולה במשקל. כפול ממה שהייתי קודם..
בתקופה האחרונה ניסיתי לקבל את זה שאני שמנה ואין דרך אחרת ואני צריכה להשלים עם זה.
ניסיתי אבל כל פעם דפדפתי בתמונות מתקופת ההרזיה והם היפנטו אותי..ראיתי שהייתי כל כך מאושרת ואני כל כך אבל כל כך רוצה לחזור לזה. להיות שלמה עם עצמי. לאהוב את עצמי.
כל ההערות של האנשים..של המשפחה.. פגעו בי ברמה לא נורמלית..אף אחד לא באמת הבין כמה זה קשה.
כל זה וכל המחשבות וההתעסקות תמיד באיך אני מראת וכמה אני לא אוהבת את עצמי וכועסת נורא שנתתי לעצמי להגיע למצב כזה . כל הדברים האלה גרמו לי לגבש החלטה.
חזרתי לקבוצה בפול כוח. עם הרבה כוח רצון ותקווה.
הכי קשה לי בעולם!! והדרך שלי ארוכה מתמיד..הרבה יותר מהפעם הקודמת..אבל מעכשיו לפחות לא יהיו יותר עליוץ אלא רק ירידות ! ואני אהיה אופטימית ואקח את הסיטואציה כעליה לצורך ירידה ..
רק רציתי לשתף אתכם..אשתדל לעדכן בירידות..
בהצלחה לכולם וגם לי :מאושר:
.
.
