[אלמוני]

היה לי חופש השבוע, חמישה ימים מקסימים לרענון אנרגיות. להנות מהקיץ המתקרב ומאווירת החג. לצערי הרגשתי גם חופשייה מדי לאכול כל מה שבא לי, אני באמת מתכוונת לה-כל. לא הייתה שום תוכנית ושום סדר למשך כל חמשת הימים האלו.
אין מילים שיצליחו לבטא כמה כואבת לי הבטן, כמה אני מרגישה שהשמנתי, ובעיקר כמה מאוכזבת ומבואסת אני מעצמי. אני מפחדת כ”כ לעלות על המשקל. אני יודעת ומרגישה שאני שוב בנק' המוצא, חזרה להתחלה.
הייתה לי מטרה, 5 ק”ג בסה”כ, לחודש הראשון בתוכנית. והגעתי אליה כמעט, ירדתי 4.5 ק”ג שהתאמצתי ונלחמתי עליהם! בקלות כזו, ב120 שעות, הרסתי הכל.
לא יכולתי להגיע השבוע לקבוצה ולשקילה. איך אמצא את הכוחות להגיע לשם שבוע הבא? מחכה לי עלייה במשקל, מביכה במיוחד. איך אעמוד שם מול המדריכה, מול הנוכחים בקבוצה, ואשא בבושה הזו?
אני אפילו לא יודעת למה אני מחליטה לשתף אתכם כאן. הרי אני יודעת שזה תלוי אך ורק בי, בגישה ובהתייחסות שלי, אבל פתאום אני מרגישה שזהו, אני כבר לא מאמינה בעצמי, שאולי אצטרך להישאר שמנה לשארית חיי.. זו מחשבה מתסכלת ומפחידה כי באמת האמנתי שאני מסוגלת לעשות את המהפך הזה, אבל פתאום זה כאילו שאני כבר לא מוצאת את המוטיבציה שלי, לא מצליחה לדמיין את ההצלחה שלי, כלום..
אני מקווה שהמצב אצלכם טוב משלי, שיהיה סופ”ש נעים ומוצלח.

[אלמוני]

ברור שתשתפי אותנו! אחרת מה, תשבי בבית עם כל התסכול ותתמרמרי על עצמך??? בשביל זה בדיוק יש את הפורום הכללי וטוב שאת משתפת!
את בתחילת התהליך, גם אם עברו כבר 3 שבועות, לי לקח ארבעה חודשים להיכנס לתלם כמו שצריך (לא אומרת שלך ייקח גם…). אבל כשנכנסים לתוכנית זה הופך להיות הרגל- חלק ממך- כמו שאת רגילה לשים כמות מסויימת של חלב בקפה, ככה תתרגלי לכמויות האוכל שמותר לך בתוכנית, תתרגלי למנה המותרת ולוותר על דברי מאכל בלי להתבאס. זה לוקח זמן- זה תהליך נפשי!
תמיד בגמילה מסיגריות אומרים, שהגמילה הפיזית קלה לעומת הגמילה הנפשית. גם אצלנו זה כך.
קבעת לך יעד גבוה מאוד לחודש ראשון ולכל חודש. הממוצע שלנו הוא 3 קילוגרמים לחודש. למה חשבת שאת יכולה 'לנצח' את השיטה? כי את סופרוומן?? חבל על האתגרים הלא ריאליים שאת מציבה לעצמך, את ממש חופרת לעצמך בורות ליפול בהם.
אני מניחה שבגלל היעד הגבוה שהצבת לעצמך, וויתרת על המותרת ולא אכלת את כל מה שכתוב בתפריט – וזה עלול להיות המקום שהתחיל את הנפילה שהיתה לך בחג. כשאנחנו מתאפקות לא לגעת במשהו כמעט חודש, לא להתפתות, לא לטעום ורק מרחמות על עצמינו שאסור לנו מתוק ואסור לנו שומן ואסור ואסור ואסור, אנחנו נופלות מתישהו על כל ארון המתוקים… בשביל זה יש מותרת. פעם בשבוע אוכלים *מה שרוצים*!!! עד 600 קלוריות. איה אמרה לנו פעם בקבוצה שה- 600 קלוריות האלו מיתרגמות למשהו כמו 80 גרם. ז”א- זה אפילו לא נרשם במשקל (שעובד על מאות גרמים) וזה נותן כל כך הרבה לנפש… זה מה שמאפשר לנו להרגיש שאנחנו לא מסכנות, שאנחנו כן כמו כל אחד אחר, רק שפויות יותר בנוגע לאוכל- כי אנחנו שולטות בעצמינו, כי אנחנו מחליטות מתי,איפה ומה אנחנו רוצות כמותרת, ולא נופלות על משהו כי הוא יפה בארון התצוגה או כי כולם לוקחים.
חבל שלא הגעת לקבוצה, אני מרגישה שבשבועות שאני לא לגמרי בשליטה אני הכי צריכה את הקבוצה- היא מחזירה אותי לתלם. חשוב לי גם 'לעבור את זה' ולגלות כמה עליתי, האם נשארתי במקום ואולי בכלל לא חטאתי כמו שחשבתי וכן ירדתי קצת, אפילו 100 גרם ירידה היו משפרים לך את מצב הרוח פלאים, נכון? ולחלוק עם חברות וחברים שאיתך באותה הסירה וקשה להם מאותם הדברים- זה לא עוזר? אחרת בשביל מה בכלל לבוא לקבוצת תמיכה???
תחשבי גם שזה לא פייר מצידך לא לחלוק איתם, כאשר הם חולקים איתך כל שבוע את הנפילות שלהם, את הקשיים שלהם, את ההשמנות שלהם… מגיע להם טיפת הכנות הזאת מצידך.
ולבסוף, אין שום בושה במה שקרה לך!!!
זה קרה לכל אחד ואחת מאיתנו יותר מפע אחת, וגם לך זה יקרה שוב!
כדאי שתפנימי שנפילות זה חלק מהתהליך, זה חלק לגיטימי והוא מלמד אותנו על עצמינו ועל המאבק שאנו עושים. זה מציב בפנינו מראה לגבי הרגעים החלשים שלנו, מתי קשה לנו להתאפק- וככה אפשר להבין מה אפשר להכין מראש בשביל למנוע נפילה דומה בעתיד. אל תידחי הצידה את המתנה הזאת – תאמצי לתוכך את החוויה, למרות שהיא לא נעימה עבורך, כי אין דבר כזה חוויה שאי אפשר ללמוד ממנה. בשבועות הבא את כבר תדעי להכין מלא פשטידות וסלטים ועוגות מהמתכונים שלנו – כדי שגם אם יתחשק לך משהו מעבר לארוחות, זה לא יהיה משהו שמן במיוחד, ואת לא תרגישי כל כך רע אח”כ.

אני מאחלת לך המון בהצלחה, מחזקת את ידייך ומזכירה לך שאת פה כי אנחנו פה- וזה החוזק שלנו! תישעני על החוזק הזה ויהיה לך יותר קל.
ואל תוותרי על המותרת שלך השבוע!

שחר. :אוהב:

[מאת]

תגובות