היי לכולן. לכנראה שלא תזכרו, אך לא מזמן פירסמתי תגובה על האכילה הכפייתית שממנה אני סובלת וכולכן ייעצתן לי ונתתן תמיכה רבה. הפעם הרגשתי צורך לשתף ובשמי האמיתי, בלי בושה או מבוכה. קוראים לי מור ואני כפי שציינתי בת 21. אז דבר ראשון שלום! שמחה להיות כאן!
מאז התקופה הנוראית ההיא עברו בערך שבועיים ורציתי לספר כי עד היום לא היה לי התקף. הבנתי את הטעויות שגרמו לי להגיע למצב ההוא ואני עובדת כרגע על לתקן אותן. שומרת על התוכנית כמו שצריך, אך עדיין יש חריגות פה ושם ההבדל הוא שהפעם אני לומדת לסלוח עליהן ולהבין שכל עוד אני אוכלת כמו אדם שפוי ונורמלי גם חריגות קטנות לא אמורות למנוע ממני לרדת. אני רואה את התוכנית ככלי עזר ומנסה להסתכל עליה בהיגיון, שכן גם אם כפות הגבינה שלי בארוחת הערב לא מדוייקות או שאכלתי סוכריית גומי אחת אין שום סיבה שאראה עלייה או איתקע במידה ושמרתי במהלך כל שאר השבוע. בנוסף השתמשתי בעצתה של אחת הבנות ואני רושמת כל דבר שניצחתי ולא אכלתי ובאמת עמדתי בפיתוי. כבר ניצחתי הצעות מאבא של מנה פלאפל, ומנת חומוס, ויוגורט וכו וכו. כל אלה יחכו לי בשמירה!!!
מה שכן מוזר לי ועדיין נשאר מימי האכילה הכפייתית זה עניין ה'לקנות את המותרת הבאה'. אשמח לשתף… בחדר שלי עומדת שקית ענקית מלאה בהמון דברים שקניתי לי והן המנות המותרות הבאות שלי. ממש כך!!! אני אפילו יושבת ורושמת בכל תאריך מה אוכל למנה מותרת מתוך השקית הזאת. מעין צורך הזוי שכזה לטעום -כ ל ד ב ר- שנראה לי מעניין בסופר. מעין חשש כזה שייגמר, שלא יהיה יותר ולא אטעם את החטיף הזה או השוקולד ההוא! אני גם ממש משקיעה בזה מחשבה, בודקת באינטרנט מה חדש ואפילו סתם כשעוברת בסופר ורואה משהו מעניין אני רושמת לי שצריך לקנות וחייב לטעום. מישהי מכירה את התופעה או חוותה דבר דומה?זה כמו שבחנוכה הרגשתי שאני חייבת לטעום את כל הסופגניות המיוחדות שיש לשוק להציע, וכשאני אומרת כולן אני מתכוונת לזה! לדוגמה עכשיו כשיש אוזני המן… הפעם אמרתי שלא אפול לדבר הזה והחלטתי שאקנה איזה שיעניינו אותי ואשמור בקופסה. וכך כל שבוע אוכל רק את מה שמותר לי.
מצד אחד העניין נשמע בסדר כי בסך הכול יש לי רשימה ואני יודעת בכל שבוע לאיזו מנה מותרת אני מחכה גם לעוד חודשיים. מצד שני…. אני לא רואה את הקרובים לי מתנהגים ככה. אשמח לשמוע מכן!!! תודה
.
.
