אוי כתבתי משהו כמו 10 דקות כתבתי כל כך הרבה המחשב נתקע הכל נמחק לעזאזל!
טוב, אז רציתי להגיד שאני אוהבת את המקום הזה בקיצור,
ואי אפשר לשחזר את כל מה שכתבתי כאן – כי אני חולקת את המחשב עם בן זוג. אמרתי לו כמה דקות ונספחתי קודם להרבה מעבר לקרוא ולכתוב הכל וזה נמחק איזה ביאוס.
יקירי, רוסנה את חיה את החלום – ואת כל כך אנושית גם אחרת שרזית כל כך הרבה את ממחישה שלמעשה בשמחה ובצער לא נפרדים מעולם מהאישה השמנה והרגישה, להערות, ושיש לה חולשה טבעית ל”שמנת” כמו לחתולים!
אבל את מוכיחה שאת חזקה מהכל, תמשיכי לתת השראה ולהיות בידיוק מי שאת.
איה, בלעדיך ה”סיבוס” של סלקום היה שולח אותי במקרה הטוב למיון, אז אני לא שוכחת שהכל התחיל בזכותך.
בנות יקרות, וכל מי שבשמירה – תודה שאתן ממשיכות איתנו ולא שוכחות מאיפה “באתן” ואת עוזרות לכל השמנמנות במצוקות.
ורבקל'ה, יקרה לי – אמצת אותי ואני אותך, לא הייתה לי הזמדנות אחרת – להכיר אישה כל כך מדהימה – ומפרגנת שמצאה בתוכה את הכוחות וכמו השמש מפיצה אותם ממנה הלאה, הפחת בי שמחה ואופטימיות שלא ידעתי קודם למצוא.
ואגב אין לי מדפסת ולא הספקתי לכתוב את המתכונים של לירון וחבל, אז אני מקווה שהם יעלו בצורה מסודרת ואני אוכלת להצטרף ביתר קלות למועדון הלירון…
נשיקות –
.
.
