מתחילה מהסוף של ההודעה שלך ברשותך ומשם אמשיך,שתהיה גם לך שבת של שלום,והכי קסומה שניתן.התחלתי לקרוא את ההודעה שלך והכי הזדהתי שם עם ההרגשה שיש לנפש אחרי שחווים בולמוס כפי שתיארת.הרגשה של “חרבנה-חרבנה”..,הרגשה שאם מבינים שאנחנו בתהליך מנסים איפה שהוא לשמור אותה בmemory בכדי לא לרצות לחוות אותה שוב,ובטח לא בעוצמה ובכמויות שתיארת.קוראת גם על הרבה יופי מאז שבחרת להתחיל את “חלי-ממן”, על הרבה רצון לעשיה ותובנה לעשות ככתוב בחוברת שסיפקו לך כשהחלת את התהליך.”זה לא מובן מאלייו” זה מראה על מישהי שבאמת רוצה לעשות “by the book”.יפה שהחלטת להתעשת,לצאת להליכה,לעשות רישום ובקיצור כמו שאומרים במחוזתינו החלטת לא להנציח את הנפילה.עצה טובה שיש לי לתת לך זרקי את המשקל מהבית או לפחות תורידי אותו לרכב ,לא נראה לי שתבחרי להשקל באמצע הרחוב.מאחלת לך שלמרות החששות ,יום שלישי בקבוצה תופתעי לטובה וגם אם לא זכרי שאת בתהליך וגם תינוק לא לומד ביום אחד ללכת.צעד צעד ותגיעי למטרה שלשמה התכנסנו.בהצלחה גדולה אוסי
.
.
