נשמה לא מדברת, גם הגוף לא, נדמה לי שאת מבינה מה הבעיה. האמת שזו לא ממש בעיה, אלו סדרי עדיפויות. המושג “בא לי”, משתלט עלינו המון פעמים, והמצפון- מכוון מטרה (הרזיה), הוא שמייצר רגשות אשמה. אני אישית לא מאמינה בדחיית סיפוקים, מניסיוני ככל שנדחה משהו שאנו רוצים זה ייצא בצורה אחרת או בצורה גדולה יותר. אני מאמינה בלשנות את הגירויים- הפיתויים, לדברים בריאים, שונים ולא מזיקים כפי האפשר. כלומר למזער נזקים. הרי אנחנו לא ממש בדיאטה, אלא, מנסים להקנות דרך חיים. דרך החיים שנבחר צריכה להתאים לנו. אז הכי טוב למצוא את דרך המלך.בהצלחה!!!