חח..
ככה המנחה שלי קוראת למשתתפים שעושים מה שבא להם בתוכנית..
אללה באבאללה זה מה שעובר עליי..
החיים שלי הם אקורדיון כזה הזוי!!
למרות שאני בקבוצת תמיכה בשנים האחרונות אני יורדת(16)מגיעה לשמירה ועולה ושוב חוזרת יורדת(25) מגיעה לשמירה ואני מאמינה שברגע שחוזרות הקבוצות לשיגרה,אני אתבשר שאיבדתי אותה שוב..
כאילו למה יש התנהגות כזו אצל האדם(אצלי..חח) מה הקטע? למה “קשה” לי השמירה?
איך זה שפתאום הידיים שלי ארוכות יותר? איך אני מרשה לעצמי הרי התהליך בעצמו לא היה קל או קצר?!?!?!?!
איפה נעלמה האסרטיביות? איפה המרק של חלי? מאיפה העצלנות הזו,של לא להכין ולא להתארגן ונקנה בדרך או נסתדר כבר..??
איפה נעלם הרצון להגיע למטרות?
זה אופייני לאנשים שבשמירה שפתאום המטרה מטשטשת?
מישהו יכול לעזור לי בעצה טובה,להכניס הגיון למחשבותיי??
או שפשוט מגיע לי שאני מזניחה ואין פתרון?
.
.
