בשלושת הימים האחרונים הייתי חולה. :לאמבין: לא, לא רוצה להתלונן ולקטר, רק לספר לכם אודות האף הסתום שלי. מכירים את זה שכשהאף סתום לא מרגישים טעם של אוכל? ובכן, 3 ימים אני מתלבטת מה לאכול… לא מרגישה טעם של כלום!!!! הכל מרגיש לי כמו איכס אחד גדול, אבל היי, הלא צריך לאכול 6 ארוחות, כי התוכנית לא תשתנה רק בגלל שהאף שלי סתום, נכון?
הקיצר, הגעתי הבוקר לעבודה והתיישבתי לקפה עם חברה, גם היא מאותגרת משקלית. סיפרתי לה בקול בכייני על המצוקה בה אני נמצאת, שאי אפשר לאכול כלום ושהכל נראה לי מגעיל ולא לעיס בעליל. היא הסתכלה עלי בעיניים רצחניות ואמרה: “עכשיו הבנתי עד כמה את פולניה – לא סתם שקיבלת מתנה ע נ ק י ת את עוד מתלוננת? גם אם אראלה ממפעל הפיס תתקשר, תתלונני? טוב, די. שמעתי מספיק. סתמי”. קמה והלכה. :סחרחורת:
חשבתי לעצמי – וואללה, צודקת.
קיבלתי פטור מהאוכל ל-3 ימים ואני מתלוננת? הרי אם הייתי מגיעה לקבוצה ומספרת את זה, כל המשתתפים (ולא רק הגברים) היו מתחננים לאיזו נשיקה צרפתית לוהטת איתי… :לשון:
זהו. אין פואנטה לקטע זה. סתם רציתי לשפוך… פולניה, נו…
ובנימה אופטימית זו, שיהיה לכולנו שבוע טוב-טוב.
איילה
.
.
