- This topic has תגובה 1, 6 משתתפים, and was last updated לפני 5 שנים, 10 חודשים by
אלמוני.
-
מאתתגובות
-
06/10/2014 בשעה 17:27 #135207
אלמוני
לא פעילשלום לכל דיירי הפורום, זו פעם ראשונה שלי בפורום הזה.. חיפשתי קצת אוזן קשבת אם זה אפשרי :שמח2: זהירות חפירה!
קצת פרטים עליי. בת 25, התחלתי את התהליך אצל חלי לפני חודש ושבוע בדיוק, וירדתי נכון לעכשיו 8.4 ק”ג. לפני הרמת הגבות- יש לי המון משקל להוריד. הצבתי לעצמי את רף ה-60 ק”ג. אז אתם רק יכולים לשער למה ירדתי הרבה בתקופה יחסית קצרה.
סך הכל אני מאוד מרוצה מההתקדמות שלי, יש לי ירידות יפות משבוע לשבוע, וגם למרבה ההפתעה הצלחתי לעבור את שני החגים בשלום ומה שנשאר עכשיו זה סוכות. ברגע שעברתי את מכשול ראש השנה, מרגישה שסוכות קטן עליי.
אבל העניין הוא שתמיד בקבוצה, המנחה שואלת אם אני מסוגלת לדמיין את עצמי בהמשך התהליך ובסופו. את התמונה הכללית, ואני לא מצליחה. הדיאטות לא זרות לי, אני מגיל קטן מתמודדת עם המשקל, יורדת יפה ועולה הכל בחזרה. עד שהפעם, לא יודעת מה היה הקש ששבר את הגב, אולי תמונות שלי שראיתי פתאום איך אני נראית, אולי ההערות מאמא, אולי הכל ביחד. אפילו חשבתי לעשות ניתוח שרוול, ומה לא. אבל איכשהו הגעתי לחלי, ולקבוצת תמיכה לראשונה בחיי. וואלה, יש בזה משהו. אמנם אני לא טיפוס שאוהב לחלוק ולשתף עם קבוצת אנשים שאני לא מכירה באמת, אבל מתרגלים. ודווקא אני אחת שצריכה את המשטר הזה על הראש, שאני יודעת שפעם בשבוע יש לי שקילה מחוץ לבית ואני מתרגשת לקראתה כי אני יודעת שעשיתי באמת את המקסימום ויותר מזה. ועד עכשיו אפילו יש תוצאות שאני גאה בהן…
אז מה בכל זאת הבעיה? אני לא מצליחה לראות את הסוף. בגלל שיש לי מסה מאוד גדולה של משקל להוריד, אני יודעת שצריך להציב יעדים קטנים כדי לא להתייאש, ובאמת היעד הקרוב הבא שלי זה לעבור את ה-10 ק”ג. אבל אני פשוט כל כך מכירה את עצמי בדיאטות, והנה ראיתי איך בכל פעם מחדש אחרי כל העבודה הקשה, עליתי הכל עם ריבית. אז אולי נידונתי להיות שמנה כל חיי? אולי נידונתי להיות עם בריאות לקויה, ברכיים דפוקות וחוסר ביטחון? כבר לא יודעת. אני מקבלת הרבה פידבקים ותמיכה מהמשפחה הקרובה, וזה באמת מעודד ומחזק, ובמיוחד כשיתחילו המחמאות מסביב. אבל בינתיים, לצד כל השמחה בתהליך, אני כאילו מרגישה שזה זמני ואוטוטו אני אחזור 8.4 ק”ג אחורה ויותר…
מה עושים עם תחושות כאלה? איך מונעים אותן?
תודה רבה למי ששרד עד עכשיו.. מצטערת :אוהב:12/04/2019 בשעה 12:01 #135208אלמוני
לא פעילכל שבוע יביא איתו עוד ועוד הצלחות
כדי למנוע את התחושות הלא טובות צריך לחזק כל הזמן את הטובות
וכדאי שתרשמי כל יום במחברת חמש הצלחות
כך תראי שזה יילך וייגבר.כבר לקחת החלטה להיות בריאה יותר אז במקביל לתהליך כל ההרגלים הישנים גם מתנקים
ולכן תקפידי לשתות הרבה מים קצת ללכת ברגל וכמובן להמשיך…..12/04/2019 בשעה 12:01 #135209אלמוני
לא פעילאני בכל יום קוראת סיפור אחד.
לא. יכולתי שלא לחשוב עלייך תוך כדי קריאת סיפור ,
12/04/2019 בשעה 12:01 #135211אלמוני
לא פעילכעשרים שנה ניצבות ביננו ובכל זאת אדבר אלייך כפי שאני מדברת עם עצמי. כן כן, מדברת עם עצמי, ואם את לא עושה זאת אז הגיע הזמן לשיחות הפנימיות הללו- את לא יכולה להאמין איזו השפעה יש לזה.
יש ביננו לא מעט נקודות השקה ומה שארשום לך כאן, ייכתב על סמך ניסיוני בלבד. אם זה יתאים לך, את מוזמנת לאמץ חלק מהדברים.
תהליך ה'אקורדיון' מוכר לרובנו, הדיאטות הרבות שבעקבותיהן ירדנו ולאחר תקופת מה עלינו בחזרה וגם השארנו אבק מאחורינו כי העלינו הרבה יותר ממה שירדנו.
אני לגמרי מבינה אותך בעניין של הדימיון המודרך, שקשה לך לתאר את עצמך בעיני דימיונך כיצד תיראי בסוף התהליך. התחושה הזו שכבר הייתי שם ונכשלתי בכל פעם, גורמת לי לחשוב שגם עתה זה לא יהיה שונה.
אבל, וזה אבל ענק, את כאן, בנקודת ההתחלה, ומגיעה לך טפיחה ענקית על השכם, כי להגיע להחלטה שאת מעניקה לעצמך הזדמנות נוספת על אף כל מה שהיה בעבר – כל הכבוד לך על כך! לי לקח להגיע שוב לנקודה הזו כ-14 שנים, וכמוך, גם אני התחלתי עם עודף של 60+ (פלוס כמה? לא נהיה קטנוניים;)), וגם במוחי חלפה המחשבה על ניתוח לקיצור קיבה, במיוחד לאחר שראיתי סביבי כמה אנשים קרובים אליי שעברו את הניתוח והשילו מעליהם ק”ג במהירות מדאיגה (על מי אני עובדת? אני מקנאה – במהירות נקודה) וכיום נראים נפלא.
אבל החלטתי שאני חייבת זאת לעצמי, חייבת להגיע להחלטה שהפעם לא אשבר ואגיע ליעד בלי קיצורי דרך, פשוט בגלל שאני לא מאמינה בקיצורי דרך. אני סבורה שההישגים הגדולים ביותר אליהם אנחנו מגיעים, אלו ההישגים שבשבילם עבדנו קשה, קשה מאוד.
אני לא אוהבת ירקות ועד עתה השארתי אותם למכרסמים ההולכים על ארבע, אבל הכרחתי את עצמי לשנות את ההרגל הזה של לא להתקרב לירקות, וכיום (לאחר 5 שבועות מתחילת הדיאטה) אני מבשלת תמיד עם ירקות כשאני מוסיפה את התיבול שאני אוהבת.הירקות מוסיפים המון לתחושת השובע.
דבר נוסף שהשתנה אצלי הוא שתיית המים. בעבר הייתי שותה כשהייתי צמאה וזה לא היה הרבה. כיום, אני מכריחה את עצמי לשתות כוס מים לפני כל ארוחה וכוס מים לאחר כל ארוחה, וגם עניין זה תורם לתחושת השובע.
לא מזמן התלוננתי כאן שלמרות שירדתי 9.2 ק”ג, לא רואים זאת עליי והתגובות היחידות להן זכיתי הן שאני קצת פחות נפוחה (נהדר! :כועס:). אבל התעשתתי וכעת אני מביטה לאחור וטופחת לעצמי על השכם: נכון שהדרך עוד ארוכה, אבל היי, עברתי כבר כמעט 1/6 מהדרך! 🙂יקירה, עזבי את ניסיון העבר. כעת את כאן והחלטת! לא רק שהחלטת, אלא שאת נמצאת כבר בתוך התהליך, והפעם תגיעי לקו הגמר, גם אם כרגע הוא מרוחק ואינך רואה אותו. ככל שיחלפו השבועות ותרדי במשקל, קו הסיום יתקרב יותר ויותר ועם הזמן גם תצליחי לדמיין לעצמך אותך בסוף – הבטחה שלי! 🙂
את מוזמנת לתת לי יד ולעשות זאת יחד איתי. קיראי כאן את התגובות ואם יש לך שאלות, לא חסרים כאן אנשים מקסימים שישמחו לשתף אותך בניסיונם.בהצלחה רבה! :אוהב:
12/04/2019 בשעה 12:01 #135212אלמוני
לא פעילתראי, אני התחלתי את התהליך שלי בגיל נורא צעיר.. 18-17 לפני הגיוס. אמרתי לעצמי שתכף טירונות, וכולם יצחקו על הסופגניה החדשה בבסיס.
לא הצבתי יעדים..
פשוט זרמתי עם הקצב שלי.. לא זוכרת בכמה זמן, אבל עד הגיוס (פחות משנה) הורדתי 30 קילו..
פתאום התחלתי לצאת עם בנים, להכיר אנשים, ללבוש דברים קטנים..
בשום שלב לא חשבתי על “אני לא מצליחה לדמיין אותי בג'ינס מידה 34” כי גם אם הייתי מנסה לדמיין, הייתי מהר מאוד אומרת “לעולם לא יקרה” ומשם זה כדור שלג כי ברגע שהיעד האחרון נראה בלתי אפשרי, אז אומרים בשביל מה אני בכלל מתאמץ והופס. חוזרים למקום הנוח של לאכול ולאכול.
גם היום, אני מנסה לא לחשוב רחוק מדי.. כי אני אתייאש מתישהו כשתהיה נפילה. פשוט לעשות את התוכנית ולהקפיד כמה שאפשר, לשלב ספורט בעיקר כי זה בריא, ולהבין שנכנסת לתהליך שההתחלה שלו זמנית אבל ההמשך שלו (שמירה) הוא לאורך כל החיים..אז עצה שלי, אל תחשבי ככ רחוק.. תזרמי עם מה שיש. הקצב ירידה שלך מדהים, אני הכי גאה בך בעולם שעברת את החגים בשלום! זה לא פשוט, בטח לא בלי נסיון בתוכנית.. כל הכבוד.
היום אני בת 21, מסיבות אחרות לגמרי אני עכשיו בתוכנית של חלי, אבל סוף סוף אני מרגישה שזהו זה לכל החיים, וזו הבנה שכל יום מתעוררת עוד קצת..
היום למשל, אכלתי מותרת ואמרתי לעצמי “אוף שוב אכלתי את אותה מותרת כמו שבוע שעבר” ופתאום קלטתי שיש לי את כל החיים לגוון. אני לא ממהרת לשום מקום.רוני,
כל דבר שאת צריכה כנסי לפה, אנחנו פה בשבילך
וכמובן הקבוצה שם בשבילך, המנחה שם לכל שאלה ואוזן קשבת שתצטרכי..12/04/2019 בשעה 12:01 #135213אלמוני
לא פעילכלל ראשון לשימוש בפורום הזה: בלי התנצלויות.
אף אחת כאן לא חופרת… הפורום בניגוד לקבוצה הוא וירטואלי, אנחנו קוראים, מגיבים, תומכים וקשובים. הנייר סובל הכל ואף אחת לא יושבת עם סטופר ומודדת כמה זמן נשאר…. אז תרגיעי :שמח2: .
לעצם התחושה שלך: ההרגשה של “אני מכירה את עצמי בדיאטות” מובנת אבל אם כבר החלטת לתת צ'אנס לעצמך ולהצטרף לקבוצה שימי פול גז (ולא בניוטרל), ההשגים שלך עד עכשיו הם אחלה אז למה שעתיד לא יהיה ורוד יותר???
במקום להתייחס ל”יש לי מסה מאוד גדולה של משקל”, שני כיוון, אות אחת: אף אחד לא מדבר כאן על מסה… אלא על מסע! התחלת תהליך מופלא ואין ספק שאם רק תאמיני אז תוך כדי המסע/התהליך תשתחררי מהמשא!!
ועוד משהו: בחלי ממן 2 כללים להצלחה:
הראשון – להאמין בעצמך!
השני – לא לשכוח את הכלל הראשון!
בהצלחה יקירה12/04/2019 בשעה 12:01 #135214אלמוני
לא פעילהצעה ראשונה תפסיקי להתנצל.
כל מה שרשמת בא ממקום אמיתי.ממקום של אדם צעיר יחסית שהחליט לקחת את השליטה לידיים
ולעשות משהו למען עצמו.
כפי שכתבו לך קודמותיי זה המקום לשתף,לבקש תמיכה,להיעזר ממי שנמצא בתהליך
ממי שעשה אותו בעבר ולמוד לקחים ותובנות.
דבר שני למה לחשוב על מה היה בעבר.העבר כשמו כן הוא עבר.
יש לך הישגים מאד מאד יפים תדאגי לשמר אותם.תמשיכי לעשות ת'עבודה כפי שעשית עד היום
ונקי רעשים שמפריעים לך.
את התחושות לא ניתן למנוע אבל כן ניתן למסמס ע”י עבודה יום יומית של שינוי גישה,שינוי חשיבה,שינוי תפיסה.
מגיעה תחושה כזו שמפילה תתייחסי אליה כאל ענן חולף בשמיים ואל תתני לה לנצח אותך.
אמרי לעצמך כמנטרה שאת מסוגלת את יכולה.את רוצה.
המשיכי להתרגש מהתהליך.המשיכי להגיע לקבוצה.המשיכי בדרך הטובה הזו שבחרת לעצמך.
חג שמח
ב ה צ ל ח ה. -
מאתתגובות
יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.