- This topic has תגובה 1, 5 משתתפים, and was last updated לפני 5 שנים, 8 חודשים by
אלמוני.
-
מאתתגובות
-
19/03/2012 בשעה 22:37 #189796
אלמונילא פעילאני מרגישה שנשאבתי למערבולת של תירוצים. כשאני לא בבית הכל מתנהל באופן מושלם. הארוחות שלי מוכנות, טעימות וממלאות, אני אוכלת כל שלוש שעות והכל נפלא. וכשאני בבית, כאילו עולם אחר, פתאום הכל מותר, פתאום אני אשכרה אוכלת קוראסון שוקולד באמצע הלילה! אחרי שאכלתי ארוחת לילה! אז אני נכנסת לחדר של אמא ואומרת לה מה קרה והיא ממהרת להרגיע ואומרת שזה מעייפות ושאני ערה מ5 בבוקר וזה רק זה.. אבל אני לא מרגישה ככה. משהו בזמן האחרון מבולבל אצלי. אני אחרי 34 קילו ירידה. ואני מרגישה תקועה. אני צריכה לחדש את השאיפות שלי אחרת אני אלך פייפן. אחרת כל מה שעבדתי בשבילו בעשרה חודשים האחרונים פשוט ילך לעזעזל. רגע אחד אני עומדת בתא הלבשה וקונה מכנס מידה 25 ורגע אחרי אני אוכלת לאפה עם גבינה! מה הולך איתי? למה אני לא מסוגלת להמשיך לעבוד קשה? כאילו נרדמתי בשמירה. אני עדיין לא בשמירה וגם אם הייתי, זה לא משהו שאני מוכנה שיקרה לי! לפני חודש ירדתי כל כך יפה, ואז בגלל הצבא פספסתי שני מפגשי שקילה והכל מסתובב לי מאז. מבאס לדעת שמחר אלך לשקילה ואראה עלייה במשקל. מבאס לדעת שאני שומרת כל השבוע ואז ברגע אחד הורסת הכל. ובשביל מה? חתיכת בצק? איפה הימים בהם ידעתי להעריך ולהבין כל דבר שנכנס לי לפה? איפה הימים שעשיתי מעשים ולא רק דיברתי מילים? ספיר של המילים כבר מזמן נעלמה, וספיר של המעשים נכנסה לפעולה, אבל בזמן האחרון יש לי יותר מידי משברים, יותר מידי בדיקת גבולות. אני עומדת להשתגע!!!
13/04/2019 בשעה 20:31 #189797אלמונילא פעילאחרי ירידה של 34 קילו לא חוזרים אחורה, ובטח לא משתגעים.
בואי נעצור שניה וננשום.
מבחן האנטיליגנציה האמיתי הוא לא כמה אנחנו יודעים לעשות, אלא כיצד להתנהג כאשר אנחנו איננו יודעים מה לעשות.
הגעת להישג מרשים כי עבדת קשה. ניצמדת לתפריט ולא ראית ממטר מלבד היעד אותו הצבת לעצמך.
2 העדרויות ממפגשי שקילה הסיטו אותך מהדרך ועכשיו את מרגישה “תקועה”, לא מחוייבת וחסרת אמביציה.
לפעמים אחרי מפולת סלעים לא רואים את השביל. יש להרים אבן ועוד אבל עד שהדרך נגלית לעין.
תזכרי למה התחלת את התוכנית ומה היו המטרות שלך.
ואן גוך אמר: אני חולם על הציור שלי, ואז מצייר את חלומי.
ציירי מחדש את החלום שלך, הוא שם, לא הלך לאיבוד, צריך רק לאושש אותו טיפ-טיפה.
אנחנו בפתחו של חג הפסח – חג החירות.
בסופו של דבר, חירותנו אינה אלא החופש לשלוט בעצמנו!
קדימה ספיר – זינוק בעליה ובהצלחוש :אוהב:13/04/2019 בשעה 20:31 #189798אלמונילא פעילמה שאוכל לייעץ לך בראש ובראשונה הוא שאל תחמירי עם עצמך..
מעידות הן נורמליות והן קורות לכווווולם. וזה בסדר, אנחנו בני אדם..
יכול להיות שמה שאת מרגישה ואופן ההתנהלות שלך נובע מהלחץ שאת נמצאת בו (גם אם זה רק לחץ מהשקילה ואופן ההתנהלות עצמה היא שהכניסה אותך ללחץ..זה מין לופ נוראי שכזה..) אז אני מציעה שתשבי עם עצמך ותדברי.. תנסי באמת לחקור מאיפה זה נובע.. והאם באמת שווה לך אחרי הירידה המדהייייימה והתותחית שלך להרוס הכל בגלל קוראסון שאני בטוחה שגם בזמן האכילה לא נהנת ממנו.. :עצוב:את מסוגלת להמשיך לעבוד קשה ואת גם תמשיכי. תשנני שמה שהיה היה וזהו. תחליטי על התחלה מחודשת ונקייה. אני טוענת שתקופות כאלו, שאנחנו מרגישים שבורים, זה פשוט הכוח רצון שלנו הלך לרגע לנוח והנה הוא חוזר מלא כוחות מחודש ודוהר כמו נמר לעבר המטרה!
וגם אם תראי עלייה במשקל, ואני יודעת שזה יהיה קשה, תנסי לקבל באהבה, כי “על מעשים צריך לשלם” כמה קשה שזה נשמע.. אז קבלי את “העונש” תגידי לו “שלום ולא להתראות” ותמשיכי הלאה!
שיהיה המון בהצלחה, מקווה שעזרתי, מחכה לעידכון :אוהב:
13/04/2019 בשעה 20:31 #189799אלמונילא פעילאני מאוד מבינה את המצב שבו את נמצאת ג אני הייתי שם מספר פעמים. הדרך היחידה למיטב דעתי היא פשוט…. להפסיק לחשוב!! לא ל”חפור ” למה כמה ואיך אלא פשוט לזרום הלאה עוד ועוד עוד דקה , עוד 10 דקות , הנה עוד רבע שעה אוי שעה עברה ואני זורמת….
וככה תעבור שעה שעתיים חצי יום ווואו עבר כבר יום שלם ואז תקומי בבוקר בהבטחה לעצמך – גם היום אני לא יחשוב אני פשוט אזרום… אני בטוחה שתצליחי , מאמינה בך בכל ליבי! בהצלחה!13/04/2019 בשעה 20:31 #189800אלמונילא פעילספיר יפה…
רק רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך…
ומאמינה בך….
ואת מדהימה ! -
מאתתגובות
יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.
