מאת
אפרת שטרן
עָרַכְתִּי אֶת שֻׁלְחַן הַסֵּדֶר
לִשְׁלֹשִים וּשְׁנַיִם אִישׁ,
בִּשַּׁלְתִּי סִיר עִם קְנֵיידָאלָאךְ
וְגַם גֶעפִילְטֶע פִישׁ.
אֲבָל – – –
בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר כְּבָר צִלְצֵל גִּיסִי מִבִּנְיָמִינָה,
אָמַר שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אִם תִּהְיֶה שָׁם דּוֹדָה מִינָה;
בְּשֶׁבַע מִינָה הִתְקַשְּׁרָה שֶׁלֹּא לִבְנוֹת עָלֶיהָ –
כִּי אֵין לָהּ עֲצַבִּים לַזִּיּוּפִים שֶׁל סַבְתָּא לֵאָה;
מִיכָאֵל מִיָּקְנְעָם בִּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה צִלְצֵל –
אָמַר שֶׁלֹּא יָבוֹא אֵלַי לִפְנֵי שֶׁאֶתְנַצֵּל;
בְּאַרְבַּע חֲמוֹתִי הוֹדִיעָה שֶׁנִּשְׁכַּח מִמֶּנָּה –
כִּי הַבִּשּׁוּל שֶׁלִּי תָּמִיד גּוֹרֵם לָהּ לְמִיגְרֶנָה;
וּבַת אָחִי אָמְרָה שֶׁהִיא תַּגִּיעַ הַשָּׁנָה –
בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יְנַדְנְדוּ לָהּ שׁוּב עַל חֲתֻנָּה!!
– – – – – – – – – –
נִיתַקְתִּי אֶת הַטֶּלֶפוֹן,
יָרַדְתִּי לַמַּרְתֵּף
וְהִצַּעְתִּי לַתַּאיְלַנְדִית
בַּסֵּדֶר לִ'שְׁתַּתֵּף.
עָלִינוּ יָד בְּיָד
בַּמַּדְרֵגוֹת אֶל הַסָּלוֹן,
וְשָׁם בַּקְבּוּק שֶׁל ווֹדְקָה
שָׁפַכְנוּ לַגָּרוֹן;
סִפַּרְתִּי לָהּ עַל קִינְג פַּרְעֹה
וְכָךְ, בְּלִי לְהַרְגִּישׁ,
חִסַּלְנוּ אֶת הַצִּימֶעס
וְהַגֶּעפִילְטֶע פִישׁ;
מָרָק עִם קְנֵיידָאלָאךְ
בִּשְׁלוּק אֶחָד שָׁתִינוּ,
וְשַׁרְנוּ “דַּי-דַּיֵּנוּ”
וְגַם “עֲבָדִים הָיִינוּ”;
גַּם צְלִי בָּקָר הִשְׁמַדְנוּ
בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה,
וְאָז בִּשְׁנֵי קוֹלוֹת
זִמַּרְנוּ אֶת הַ”חַד גַּדְיָא”;
וּבַחֲצוֹת הִסְתַּרְתִּי לָהּ אֶת הָאֲפִיקוֹמָן,
וּכְשֶׁמָּצְאָה – רָקַדְנוּ יַחַד סְטֶפְּס עַל הַשֻּׁלְחָן!
וְאַף שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִתְנוֹדֶדֶת כְּלוּלָב –
יָדַעְתִּי בְּלִבִּי שֶׁבְּכָל פֶּסַח מֵעַכְשָׁו
לֹא אֲנַסֶּה כְּלָל לְהָבִיא אֵלַי שֵׁנִית אֶת דּוֹדָה מִינָה,
כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפְגֹּש כָּאן אֶת גִּיסִי מִבִּנְיָמִינָה,
וְלֹא אֶת בֶּן-דּוֹדִי – כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שׁוּם סְצֶנָה,
וְלֹא אֶת חֲמוֹתִי – שֶׁלֹּא תַּחְטֹף לִי כָּאן מִיגְרֶנָה,
וְרַק אֵרֵד אֶל הַמַּרְתֵּף
וְאֶת הַשִּׁיקְסֶע שׁוּב אַזְמִין
לָחוֹג אִתִּי כָּאן סֵדֶר
כָּשֵׁר לִמְהַדְּרִין !!!
.
.
