שלום, לכולם!
שיתוף: לפני כשנה וחצי הגעתי למשקל מצוין, הרופא שלי המליץ לי להפסיק לרדת במשקל, בשיחה עם המנחה, נאמר לי שיש לי עוד כ – 4 ק”ג להוריד עד שאגיע לשמירה. התחלתי להרגיש חולשות, סחרחורות וכו'.
התחושה שלי הייתה שעלי להפסיק. חששתי לפרוש כי חששתי מהתוצאות! מצד שני לא רציתי לשלם “סתם” – ז”א להמשיך לשלם “לתמיד” בידיעה שלא אגיע לשמירה אף פעם כי זה לא בריא לי. בחרתי להמשיך והגעתי לשמירה. אבל במצב גופני ירוד, ז”א חולשות, לחץ דם נמוך מדי, פחדתי לעמוד וללכת פן אקבל סחרחורת חזקה ואמעד.
כשהגעתי לשמירה המיוחלת התחלתי לאכול יותר כי זה הדבר היחיד שעזר לי בחולשות. ברגע שיצאתי משמירה (כחצי קילו מעבר לגבול העליון – ז”א עליה של 3 קילו, כי ביום שהגעתי לשמיה הייתי חצי קילו פחות מ”שמירה”) פרשתי מהקבוצה כי הרגשתי שאינני מוכנה לשלם כסף עבור זה, וכמו כן בעקבות בעיה רפואית של אחד מבני המשפחה, שנפתרה בינתיים, ברוך השם, לא היו לי כוחות למפגש הזה. אותו עניין רפואי שאב אותי, וריסק אותי נפשית כך שהגעתי למצב של ימים ללא אוכל, לפעמים גם שלושה ברצף, (לוקחת הכול מסודר לעבודה, עפ”י התפריט, וחוזרת עם האוכל הביתה בסוף היום), וימים של עוגיות וכו'. בסופו של דבר עליתי במשקל, החגים האחרונים גם עשו את שלהם, כל הניסיונות שלי לחזור ל”תוכנית” לא צלחו. והנה בוקר אחד, וזו הסיבה שאני כותבת, חברה טובה אמרה לי: “מה קרה?, עלית במשקל!” וכמו כן בעלי, היקר באדם, העיר לי על כך, והחלטתי ש”אני לוקחת את עצמי בידיים”, לקבוצה לא חזרתי כי נקלעתי למצב שכלכלית זה יקר לי היום, ויש גם את העניין של הכישלון, לא מתאים לי להציג אותו היום בפני הקבוצה, זה לא יחזק אותי ולא יעזור לי לחזור למשקל מתאים. אבל חזרתי לתפריט אני מעדכנת את בעלי בערב מה אכלתי, ז”א שבעצם נותנת דין וחשבון למישהו אפילו שזה לא למנחה, והחלק הטוב בסיפור הוא ששבוע עמדתי בתוכנית, חוץ מהמנה המותרת, לא מצאתי אתמול שום דבר ש”בא לי”, וצלחתי את הסופ”ש בשלום, אז הבוק נשקלתי והורדתי 2.900 ק”ג, אני יודעת הם של החגים, הם חדשים ולכן קל יותר להפטר מהם אבל אני כ”כ שמחה שזה לא אכפת לי – דרך אגב – אני עם תפריט 1500!
מה ששבר אותי זה שמידה 38 נעשתה צפופה שוב ולא נשארו לי כמעט ג'ינסים ללבוש (אחד 38 ואחד 40)
אבל …. רציתי לשתף בשמחת הניצחון!!!! 🙂