אני בתקופה מאוד קשה נפשית והיו לי ימים של בולמוסים
גם בחיים האישיים של לי צבורת של קשיים וגם בעקבות פציעה אני לא מתאמנת כמעט חוץ מהליכות ושחייה אבל גם זה פחות יוצא לי לעשות כי אני עדיין בתקופת מבחנים
בגדול רב הארוחות לפני התכנית אבל יש לי כל יום חריגות. אחד הסשנים הפכו למותרת לא מספקת ומסתכלת מאוד,
אני יודעת שחריגות לא נחשבות כמותרת אבל יש לי 2 מותרות ויצא שחרגתי אחרי המותרת הראשונה. ממתקים שהביאו מחו”ל, עוד בוטנים, פתאום שוקולד 99% מוכשר כמנת שומן וכו' וכו'.
אני לפעמים שאלתי את עצמי לאן נעלמה כל העבודה שעשיתי בתהליך… :עצוב:
לפחות הכמויות קצת יותר קטנות כשאני חורגת ולא כמו פעם שהייתי חוגגת בענק. זה הדבר היחיד שמעודד אותי.
אני מעודדת את עצמי בכך שבשבועיים לא טובים אני לא אזרוק לפח את מה שבניתי בשנתיים
וגם אם השבוע אני אראה עלייה, אני אאזן אותה מהר כי אני אחזור לשגרה! אני יודעת כמה מהר אפשר לחזור למשקל כשפשוט חוזרים למסלול. הדגש שלי לשבוע הוא תכנון וגיוון. כשטעים לי אני לא חורגת. אז אני אהיה חייבת לדאוג לכך.
עוד נקודה קטנה..קפה ממש גורם לי לחרוג, גם לכן? כאילו אם אני שותה קפה זה לתקוע עוד “ארוחה ביום” כאילו אני שוברת את הרצף של “לא להכניס כלום לפה” בין הארוחות ואז אני מרגישה שאני כל היום בארוחה אחת גדולה..מוסיפה נגיד כפית ריבה חינמית לקפה ואז ישר בא לי עוד משהו..אני אמנע מלעשות את זה. חושבת לשתות קפה רק פעם-פעמיים בשבוע. הייתה תקופה שהתנהלתי ככה וממש נהנתי. חזרתי קצת לקפה וזה הפך להיות יומיומי.
עכשיו השעה 12:30 ולא שתיתי עדיין קפה ואני מרגישה ממש חלשה..מתלבטת אם לאכול צהריים אחרי שעתיים שזה אומר עוד חצי שעה ש או לעגל פינה ולשתות קפה. לא בטוחה שגם הצהריים יעוררו אותי
.
.
