אתמול היה לי יום קשה בטירוף… הגעתי כולי מבועסת הביתה עם גוש חונק בגרון ופתאום ראיתי ארטיק פרילי במקפיא ואכלתי אותו, זה לא שאני כל כך מתרגשת מהארטיק הזה כי זה 0% שומן ולא הרבה קלוריות יחסית, ולמרות שהוא לא בתוכנית- לא כל כך נורא.. מה שמכעיס אותי הוא שזאת היתה אכילה רגשית נטו. שונאת את זה שכקשה לי אני צריכה להתנחם במשהו מתוק, זאת חשיבה מעוותת… :עצוב: תמיד זה הפריע לי, אבל עכשיו עוד יותר… אפילו אם לא תמיד אני עושה את זה בפועל- זה הדבר הראשון שקופץ לי לראש, שבאלי שוקולד או ווטאבר כי “מגיע לי”… :כועס: