[אלמוני]

טוב אז אחרי חודש של שמירה..באה נפילה ארוכה 9 ימים…

היום בבוקר קמתי, ניערתי בירכיים הכנתי אוכל לכל היום והחלטתי להתאפס על עצמי.

מאוד מאוכזבת מעצמי שכל כמה זמן אני נישברת..ולא לממתק אחד או ארוחה אחת אלא לימים ושבועות שלמים..

כאילו אם הרסתי אז עד הסוף..חוגגת בארוחות שחיטות וחטיפים ימים שלמים..

וכל יום אומרת ממחר.. ומחר ממחר.. ואז מיום ראשון..ושוב.. ושוב..

ועוד אחרי ששמרתי כ”כ יפה וראיתי שיפור מדהים בחודש.

בא לי לצרוח ..אבל זה לא יעזור ההלקאה העצמית הזו.

יש לי עוד 72 ימים עד החתונה. אני אעשה הכול בשביל לא להיות מאוכזבת

מעצמי ביום הזה.

אמשיך לעדכן.. :עצוב:

[אלמוני]

הי חלבה,
שיתוף שבא מהלב הוא שיתוף אמיתי ומאוד חשוב בתהליך הזה – שאת כן לוקחת אחריות :אוהב:
הלקאה עצמית לא תעזור לך וכתבת שתעשי הכל בשביל לא להיות מאוכזבת…
אז קודם כל, לחץ לפני חתונה הוא לחץ עצום (לי לפני החתונה יצאה פריחה.. על הפנים).
תשבי קצת עם עצמך, תיזכרי במוטיבציה שהיתה לך לפני שהגעת לשמירה, כי קורה שאנחנו מגיעים לשמירה אנחנו מרגישים שמותר לנו יותר (גם לי קרה). מה שאני עושה בזמנים קשים כאלה זה שאני נכנסת לשגרה מחדש, ממש כמו בתחילת התהליך –
לוקחת את החוברת וקוראת;
חושבת ביני לבין עצמי: “מה יהיה אילו…” – אילו אני אמשיך בנפילות האלה, אילו אצא מהמסגרת – ואני יודעת וגם את יודעת שנרגיש הכי איכסה שבעולם ומה יותר טוב מההרגשה שאנחנו בשליטה? הרי את יודעת להיות בשליטה, את יודעת מהי הבחירה ולאן היא מובילה אותך.
אז תקחי את עצמך בידיים, תחזרי למה שחלבה יודעת לעשות, מה שחלבה עשתה כדי להגיע לשמירה, תעשי את המקסימום שלך ועצה שלי – תעברי יום יום, מארוחה לארוחה, אפילו בהתחלה עד שתיכנסי לשגרה היום-יומית. גם רישום מאוד עוזר ומכניס למסגרת.
תהני מהשמירה, תרקדי ואל תהיי במירוץ אחרי המשקל, ובעיקר תלמדי שזה אורח חיים ומה ה”רווח” שלך בניהול אורח חיים שכזה.
קשיים בתהליך תמיד יהיו אבל אני מאמינה שאת יכולה למצוא את הדרך שלך לעבור את הקשיים – שוב, בטח כבר עברת קשיים בתהליך והגעת לשמירה.
תעדכני, ויאללה עוד 72 ימים לחתונה המיוחלת :שמח1: :מאושר:

[אלמוני]

חלבה יקרה…אני לא אוהבת הכרזות ריקות…
אני רוצה בבקשה לראות מחר רשימה של לפחות 7 דברים(זה עשרה אחוז מ72 יום)…
שאת מוכנה לעשות כדי לרזות…..
תודה…

[מאת]

תגובות