[אלמוני]

היי לכם,

אני רושמת את הדברים מתוך ידיעה מוחלטת שאין על הדיאטה של חלי ממן.

ניסיתי לעשות במשך שבועיים וירדתי 2 וחצי קילו!! אבל בגלל שהיה לי יום נישואים ואז יום הולדת וכו' יצאנו למסעדות וכך נשברה לה הדיאטה. אני מאוד מאוד רוצה לחזור לזה ומתכננת כבר מיום שלישי הקרוב להמשיך בשילוב ספורט.

יחד עם זאת, מבחינת המחשבה עדיין קשה לי מאוד מאוד לחשוב איך אפשר ליישם את הדיאטה הזו גם אחרי שארזה. הרי יש עוד כל כך הרבה דברים טעימים שאפשר לאכול שאני לעולם לא אוכל לגעת בהם וזה נותן לי קצת להרגיש כמו מסכנה, כאילו מה, לעולם לא אוכל לאכול את הכל??

לשמור הכל טוב ויפה אבל תמיד נמצאים בסיטואציה שיש בה מנות לא מותרות (ולעולם גם לא יהיו..), האם להיפרד מהם לשלום לעולמים? :לאבטוח: :סחרחורת:

אשמח שתביעו דעה (גם לרדת על תחושת ה”מסכנות” שלי זה בסדר, אולי זה יכניס אותי קצת לפרופרציה?..) ותגידו לי מה דעתכם ואיך אתם מתמודים עם החשיבה הזו.

תודה מראש וחג שמח

[אלמוני]

כי זה הדבר היחיד שעולה לי בראש כל השבוע….אני מרגישה בדיוק כמוך.

[אלמוני]

באורח חיים בריא צריך קצת פורפורציות ובחירות נכונות. יהיו דברים שכן תוכלי לאכול מידי פעם ולפנק את עצמך, ויהיו דברים שפשוט יעלמו לך מהחיים כליל. בחלי ממן מלמדים אותך את ערך החטא ועונשו, אם את מוכנה לחטוא ולקבל עלייך את העונש-אז בבקשה, אבל יהיו השלכות ותוצאות.
הכל בחיים זו בחירה ופשרה ואת בטח גם יודעת את זה. אני למשל לא מוותרת על סופגניה בחנוכה כי אני מטורפת על זה, אבל אני בשמחה מוותרת על מצה עם שוקולד כי לא שווה לי. או אני מוותרת על קינוח באירועים כי וואלה, זה סתמי ולא טעים ופשוט לא שווה את זה.

ובקשר להרגשת הבאסה של הויתור, וצורך לפצות את עצמך אח”כ עם כל מיני דברים מפנקים..יש משהו שאני אומרת לעצמי כל החיים וזה עוזר לי,
הכל בחיים אבל ה כ ל זה עניין של הרגל. אנחנו חיים ואוהבים את ההרגלים שפיתחנו לאורך השנים, כל מה שיקרה לך אם תתמידי זה לעבור מהרגל רע להרגל טוב ! הרגל הרגל הרגל
אני התרגלתי לשתות שתי כוסות מים כל בוקר לפני הקפה כבר 3 שנים, אם אני לא שותה אותם אני מרגישה מחנק בגרון, לא נינוחה כאילו משהו לא בסדר! ויש עוד הרבה הרגלים שכאלה שפיתחתי לעצמי עם השנים,
זוהי הדרך התמודדות שלי. רות סוף.

שיהיה לך המון בהצלחה, תאמיני בעצמך וזה יקרה ! 🙂 🙂 🙂

[אלמוני]

התחושה שלך היא מוכרת,לפחות בהתחלה של התהליך רובנו חווינו את זה. אני אחרי ירידה של 24.5 קילו יכולה להגיד לך שאחרי שנמצאים כבר עמוק בתוך התהליך[אני כבר אוטוטו שנה!!] התחושות האלה פשוט עוברות.. כי ההישגים מאוד מורגשים. כל שנייה. מחמאות,הרגשה אישית,בגדים,קלילות.. מקבלים את ההנאה מהדברים הללו ולא מאוכל.
לא אשקר,בנאדם שאוהב לאכול תמיד יהיה קשה להגיד לא לדברים טעימים..אבל מנגד יש לך גם מנה מותרת,ובשמירה יש 2. ואת גם בתפריט יכולה לאכול דברים שטעימים לך וככה לא מרגישים מסכנים בכלל.
ברגע שאת משקללת את הטוב והרע שיוצא לך מהתוכנית,אז העובדה שאת לא אוכלת את כל הדברים הטעימים שבא לך,מתגמדת למול היתרונות. 🙂

בהצלחה רבה לך!

[אלמוני]

זה כל כך טבעי מה שאת מרגישה חווה ועוברת, אני מניחה שמרביתינו מרגישות כך לעיתים.
תראי אני לא מסתכלת מאוד מאוד רחוק אלא על מה שאני עושה וגם אם אני נופלת יש יום חדש . מחר השמש תזרח ואת תחזרי לאכולך בצורה מסודרת.
לגבי מה קורה אחרי שתרדי…תראי אם החשיבה היא נרד כך וכך ק”ג ואחר כך התהליך יפסק הרי שזו טעות.

הקטע של דיאה או להוריד במשקל זו התוצאה, החשיבה צריכה להשתנות…היום הייתי במסעדה, אז כן אכלתי קצת יותר ממה שמותר, וכן אכלתי אז מה…בערב המשכתי כרגיל וכן אכלתי פרוסה אחת ולא שתיים אבל הכנתי סלט גדול והי יופי.

בשביל לא לסבול חשבתי על ההצלחות, על ההרגשה הטובה שיש לך כשאת הורדת או מורידה במשקל…ועזבי חשיבה של מה יקרה אחרי שאוריד.
מנסיוני שלי כשהורדתי 30 ק”ג והפסקתי ללכת לקבוצה העלתי הכל בחזרה והנה אני שוב כאן בקבוצה.
מסקנה שלי אישית- זו “מלחמה” לכל החיים .
נסי לחשוב רק על הטוב.
חג שמח.

[מאת]

תגובות