[אלמוני]

לא תמיד כשאני יושב בקבוצה(שני גברים,20 נשים מתוכן רבות מהמגזר הדתי) נעים לי לשמוע את שיח הנשים.
בייחוד מקומם אותי השימוש בביטוי “איזה כוסית אני רוצה להיות”
נראה לי כי הכנסת המילה הזו היא הביטוי החריף ביותר להגדרת האשה כאובייקט מיני.
זה נשמע חריף עוד יותר כאשר הוא יוצא מפיה של נערה צעירה והא מעיד לדעתי על כניעת האשה לרצון הגבר.
אני דוגל ועושה רבות בחינוך תלמידי לשיוויון האשה ולדעתי מבחינה מנטלית מדובר במין החזק.
המחשבה לא באה מהתרפסות אלא מידיעה שמי שמנהל את חיי המשפחה הן בדרך כלל הנשים.
כואב לי כשנשים לא מכירות בערך עצמן ומוכנות להשתמש ביטויים שלא ראויים לכבודן.
משה

[אלמוני]

אתה צודק משה. אני נוטה להאמין שהאמירות ו/או הביטויים אליהם אתה מתייחס נאמרות ע”י החילוניות שבקבוצה. בכל מקרה אין להם מקום במפגש כזה שהוא מעורב (דתיים/חילוניים) ובעצם, אין להם מקום בכלל. השיחה בקבוצה היא סוג של “משאב אנושי” ובמה לשיח פתוח וממנו שואבים המשתתפים את הכוח לתוכנית.
“מילים עלולות להיאמר בלבן ולהישמע בשחור”. אני בטוחה שכוונת המשורר (הבחורה שהתנסחה כך)היתה בעצם לומר שהיא שואפת להיראות טוב ורזה. מסכימה איתך בהחלט שיש “לשקול מילים”, לברור אותן ולכבד את הנוכחים.

[אלמוני]

משה, הלוואי ואנחנו הנשים היינו מכבדות ומעריכות את עצמנו כמוך.
כן ירבו אנשים כמותך.
🙂

[מאת]

תגובות