[אלמוני]

אנה יקירה,
כ”כ הרבה אכזבה יש בהודעה שלך, אבל לרגע תשימי את הכל בצד ותסתכלי על מה שהשגת –
ירדת 20 ק”ג ממשקלך :שמח1:
אני אשתף אותך שאני תמיד אומרת ש”הראש שמן”, את הראש צריך להבריא – לעשות דיאטה ולרדת במשקל רובנו יודעים,
אבל מה שרובנו עושים (אני בכל מקרה עשיתי)- מלקים את עצמנו שאנחנו נופלים ומשדרים למוח שלילי, כל כך הרבה שלילי שהמוח
כבר יודע שברגע של נפילה, זה כמו כדור במדרון – מתגלגל ומתגלגל.
לדוגמא – את לפני שנה בחג שבועות ישבת ואכלת ואכלת, במשך שנה ירדת 20 ק”ג והנה הגיע חג השבועות, והמסר ששלחת למוח שלך הוא
שהנה הגיע חג השבועות ואת תחזרי לאכול כמו בחג שעבר.
תערכי רשימה ותכתבי בה את כל מה שהשגת בעקבות הירידה – אני בטוחה שהרשימה תתמלא.
אחרי שערכת את הרשימה תעשי את השיקול – האם באמת כדאי לי לוותר על מה שהשגתי?
ברור לי ולך שלא :מאושר:
תאמני את המוח שלך שאת כן מסוגלת וכן יכולה להתגבר על הכשלים בדרך, ואת זה אני אישית עושה בכל מיני טכניקות:
עורכת רישום של מה שאני עומדת לאכול ביום למחרת וממש נצמדת לרישום – את החריגות אני רושמת, אני כנה עם עצמי;
בימים שקשה לי אני ממש עוברת מארוחה לארוחה, כל ארוחה שאני מסיימת אני מסמנת וי;
והכי חשוב – תמיד תזכירי לעצמך “למה” את רוצה להמשיך בתהליך – את ה”איך” את תמצאי בדרך שלך.

תלכי להישקל, תסתכלי על המשקל ותתמודדי עם הפחד הזה – עלית, נשארת אותו דבר, ירדת? מה שחשוב הוא
שהתחלת להתמודד עם הפחד, ההתמודדות איתו תעביר אותך שלב וככה תאמיני שאת כן יכולה לרפא את ה”ראש השמן” –
האמיני לי – זה אפשרי :שמח1:

תעדכני :אוהב: 🙂

[אלמוני]

אחרי שקראתי את השוקלת להפסיק שלך…
את התשובה המחבקת של אוסי
את התגובה התומכת של נירית
לא נראה לי שיש לי מה להוסיף אלא פשוט לומר לך – אנחנו לא מוותרים לך כי אנחנו לא מוותרים עליך. פשוטו כמשמעו.
לא זורקים שנת עשיה של עבודה קשה כך כלאחר יד.
לא מתעלמים מירידה של 20 קילו כי קצת תקועים.
את ממשיכה קדימה למטרה, מניחה את השווא ומתרכזת רק בשווה.
כי את שווה…
:אוהב:

[אלמוני]

אנה יקרה,

מה שכתבת כל כך נגע בי….מכירה ומבינה כל תחושה!

קחי נשימה….משהו שאני הפנמתי רק לפני שבועיים….את המשקל העודף לקח לי שנים לצבור….
ולכן כל ירידה או עמידה במקום, מבורכת….ואפילו אם נפלנו…נתרומם שוב…כמו ללמוד ללכת אחרי שכבר רצנו למרחקים….

אני מסיימת עם השיר שמלווה ומחזק אותי מתחילת המסע וההצטרפות למשפחת חלי ממן

יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש.

איריס.. :אוהב:

[אלמוני]

התגובות פה מדהימות אני רק רוצה להוסיף משהו מהחסידות… מוסבר שיש צדיק יש רשע ויש “בינוני” הבינוני הוא אחד שיש לו יצר רע שנלחם בו אבל הוא תמיד מתגבר עליו ומנצח. מוסבר גם שאדם צריך לדעת את מקומו ומקום רובינו הוא לא צדיקים, צדיקים יש מעטים, כאלה שאין להם יצר רע ואין להם תאוות. אבל ברובינו יש שתי נפשות אחת בהמית שרוצה תענוגים של העולם הזה ואחת אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש והיא רוצה רק אלוקות.
סביר להניח שכל חייך תצטרכי להלחם עם היצר, עם תאוות האכילה וכו' אלא אם כן תעשי תיקון רציני מהשורש ותפתרי שם את המקור שבגללו את מפצה את עצמך דרך האוכל… אבל עד אז צריך להלחם. אין מה לעשות זאת העבודה שלנו. אם תוותרי ותפלי מה יצא לך מזה? הרי הנפש הבהמית לא מסתפקת בלהביא אותנו לנפילה היא רוצה גם שנכנס לעצבות בגלל זה כדי שלא נוכל להתאושש… אז אל תוותרי תרימי ראש למעלה, תהני ממה שיש, תחיי את הרגע. הרזון יגיע והחיים ימשיכו כרגיל!!! כל הקטע זה להנות מהדרך
שולחת הרבה אהבה ובהצלחה

[אלמוני]

זה באמת היה מאוד מרגש ומחזק לקרוא את התגובות האלה. נתן לי קצת פרספקטיבה חיובית לגבי המצב, כי לפעמים כדי לראות את התמונה כולה צריך לצאת מהמסגרת..
ה20 ק”ג שירדתי הם בזכות ולא בחסד- עבדתי קשה כדי להשיג אותם ועליהם אני לא מוותרת בשום אופן, מכאן והלאה אני צריכה להתקדם…
בסופו של דבר הלכתי לשקילה השבועית כי החלטתי ששום דבר טוב לא יצא מזה שלא אלך, כשעליתי על המשקל ביקשתי מהמנחה שלא תגיד לי את התוצאה אז היא רשמה בכרטיס וסגרה אותו. היה מפגש חיובי, מלא פוטניצאל וכיפי כמו תמיד עם המנחה השווה שלי,אוסנת נעים-אין עליה!
בחרתי שלא להתמקד במשקל השבועי כי מה שהיה חשוב לי זה ההרגשה והעשייה ( שהיא אי-עשייה של השבוע שחלף)בסוף המפגש הצצתי ואכן הייתה עלייה של 600 גר' ( דיי הרבה אבל יחסית למה שציפתי עוד סביר)
בקיצור אני משנסת מותנים, אוספת את כל כולי, הופכת את הפחד לדחף ויוצאת לשבוע חדש של תוכנית מא'-ת' (בלי נדר) כי בסופו של דבר אני יודעת איך עושים את התוכנית רק הרצון קובע בדרך לרזון 🙂 .
שוב תודה לכולכן, יום טוב וסופ”ש נעים, מהנה וכיפי!

[מאת]

תגובות