אתמול הייתה לי שקילה אחרי שבוע שבו התאמצתי מאוד להיות בתוכנית. עשיתי רישום,לא נפלתי אפילו פעם אחת אבל הייתי חולה כל השבוע.. הגעתי למשקל וציפיתי ל”פרס” שמגיע לי. לא זזתי אפילו בגרם אחד! אמנם אני בשמירה והקילו וחצי שצברתי לאט לאט בזמן האחרון זה צרות של עשירים אבל..
אז הייתי מתוסכלת. מאוד. והמנה מותרת שבעלי היקר הכין לי הפכה למנות שכבר מזמן לא מותרות. ישבתי על הספה וטחנתי את התיסכול..הרגשתי פתטית..חשבתי שלא תהיה לי שוב אנרגיה לעוד שבוע מדוייק בתוכנית אחרי שלא קיבלתי פידבק חיובי מעבודה קשה..
ואז הקמתי את בעלי היקר והכנו ביחד מרק כתום לשבוע חדש
החלטתי לא לוותר.להפסיק עם הנד-נד הזה בשמירה ולהתייצב כבר במשקל שבו הגינסים החדשים לא לוחצים כל כך..:)
קמתי בבוקר, יצאתי להליכה ( מומלץ!) השמש זורחת ומזג האוויר כל כך נעים!!הרגשתי שזרקתי את כל התיסכול והשארתי אותו שם,על המדרכה עם הקקי של הכלב של השכנים…
חזרתי נקייה ומוכנה לשבוע חדש של הצלחות.
כי בלי נפילות לא נלמד איך לקום ולהתחיל מחדש..
והנה קטע משיר ששמעתי לאחרונה ונותן כוח..
“מה שהיינו אתמול כבר עבר
ומה שרצינו להיות עוד נשאר
חלום מיותם היטב מכוסה
ואיך נתעורר אם לא ננסה
ליפול עד התהום
ולטפס משם הכי גבוה
לא לשקוע לא לטבוע לא לשאול
ליפול להישבר
להיבנות מהשדים שבנו
לא לברוח לא לשקוע לא למעוד…”
בהצלחה לכולם 🙂
.
.
