היום היינו כל המשפוח'ה במסיבת טו בשבט במושב בו אנו גרים.
כמו בכל שנה היו נטיעות, הופעה וכמובן א-ו-כ-ל.
אל תשאלו איזה אוכל טעים יש במסיבות אצלנו, לאחד החברים יש מאפיה/פיצריה בבית, והוא כל שנה מגיע עם התנור, ועם עשרות כדורי בצק, ולא מפסיק לאפות שם: פיצות עם כל מיני תוספות, פוקצות, קציצות מוטגנות בהמון שמן, ועוד דברים טעימים ומשמינים בטירוף.
אני, מה לעשות, מטורפת על המאפים שלו, ונראה לי שרק מהריח אני יכולה להשמין עוד כמה ק”ג.
אבל הפעם באתי מוכנה.
אכלתי את ארוחת הבוקר חצי שעה לפני שיצאנו, כך שהייתי עדיין מלאה. ובאתי בהחלטה שאני לא נוגעת בכלום.
אמרתי גם לבעלי ולילדים שידעו ושלא יציעו לי חלילה לטעום.
החגיגה התחילה, נטענו קצת התיישבנו לראות את ההופעה ואז הגיע הריח… אבל אני עמדתי בשלי. לא התקרבתי אפילו למקום, ולא נגעתי בכלוםםםםם!!!!
אני כ”כ גאה בעצמי!
(דרך אגב, זו פעם ראשונה שאני לא נוגעת בכיבוד במסיבות בכפר)
ואתן יודעות מה, היו שם די הרבה נשים / בחורות רזות.
אף אחת מהן לא נגעה במאפים!
(הפעם התפנתי להסתכל סביבי, ולא כמו תמיד להסתכל באוכל:))
ואפילו שמעתי אחת מהן אומרת לבן הקטן שלה: לא כדאי לאכול את זה, זה ספוג בשמן.
נו, מה הפלא שהרזות ממשיכות להיות רזות?
צריך ללמוד מהן איך להסתכל על האוכל.
זהו רציתי רק לשתף ויצאה לי מגילה….
.
.
