אתמול הייתי עד שעות הערב וכן עימי אחי.
אני חזרתי עייפה הביתה והוא נישאר עימה. הוא מספר שהיא כאילו נסתה לתקשר או לדבר אבל זה לא קרה. הבוקר פשוט נס רפואי! היא פתחה עינים ואמרה – שאתמול הייתי עם אחי וזה אכן נכון. היא שמעה אותנו מדברים.
כל היום עד שעה שלוש הייתי אתה ממהבוקר. בווטצפס שלחתי למישפחה תמונות של אמא שפקחה עינייה ואף דיברה. אומנם משפטים כבדים וממש לא ברורים אבל אמא התעוררה.
עדיין עם זטנדה.
הרופאים כולם הגיעו לראות שאכן קרה נס!!!!!!
הם אמרו לי שהיא מבחינתם היתה הולכת (שימו לב… על המשפט שנאמר מפי הרופאה בכנות לי ).
נכנסו, יצאו, שאלו שאלות אותה וזאת לאחר שההבחנה- שתוק ביד ימין, איבוד דיבור, גפיים בליעה זיהוי…וראיתי אף תצלום המוח.
המצב כרגע התייצב ונקווה לטוב. אף אחד לא בטיח כלום ויציאה מסכנה.
הכל רגיש כל כך.
העיניין שחייבים להיות לידה ואני לא שם. אחותי מתחכמת..לצערי…..ואחי גם עייף כמוני.
הם די סומכים עלי אבל חזרתי הביתה.
תודה ענקית לכל מילות החיזוק שלכן בנות.
אגיב בפורום. אגב לשקילה לא הגעתי השבוע כי קרה האירוע מוחי באותו ערב.
אני חושבת שירדתי במישקל.
מאחלת לכולנו רק בריאות.
אורנה והבנות אקח את עיצותכן.
.
.
