בוקר עכשיו,הכי באסה זה לקום אחרי נפילה ענקית.
ברגע הנפילה הזכרון של איך זה מרגיש אח”כ נמחק.
חברה אמרה שזה מראה שאני אנושית,אבל נפילה כזו כמו שהיתה אתמול
מראה שאני פשוט אוהבת לאכול ועדיין פונה לאוכל ברגע של משבר.
היום קיבלתי את המכתב שכתבתי שנה שעברה
היה כתוב שם שאני מגיעה לשמירה וכל כך נהניית בה.
אז נכון הגעתי לשמירה ואני נהניית בה,אבל למה אני עושה הכל לגרום לעצמי לצאת ממנה.
אז היום קמתי ליום חדש,יוצאת עכשיו להליכת בוקר.
אחזור אכין מרק.אלך לקניות,אנקה את ביתי.
אשמח שיש לי אתכם שיכולתי לשתף.ובכל פעם שיהיה לי קצת קשה
אזכר בפוסט הזה שרשמתי ואתחזק.
שנה טובה.
.
.
